היהדות מבפנים, ואזוטריקה חינוכית.‎

לא הייתי רוצה להטריח את הרב לפני טיסה, אך זה לא אינטואיציה פרטית, מערכת היחסים שבין האדם לה', שלה ערכים חינוכיים ורגשיים חשובים נפגעת מגישת הרב, אפלטון מדבר על איזוטריקה חינוכית, הסתרת מידע כנה לצורך קיום מדינה (הוא מביא דוגמא את האמונה שהארץ היא היולדת כמוטיבציה למלחמה), ובמיוחד כאשר הבנה כזו עומדת בספק אזי יש לשקול את המסקנות הנולדות מתוך העמדות הללו.
מי שהרגיש במציאות ה' (בלי להכנס לשאלה מה בדיוק הוא הרגיש) מתאר זאת כיציאה מן הגשם לפרקים, יש חשיבות למערכת היחסים הרגשית בין אדם לקונו, (לא כמוטיבציה כי אם כמטרה ממש), הרב מזכיר לעיתים אפשרות של ניסוי מחשבתי, דוקא בנושאים אלו, ואלוקים שאין לו קשר אקטיבי קשה לנהל איתו מערכת יחסים, הייתי שמח באופן כללי לדעת מה דעת הרב בעניין מערכת יחסים זאת.
באותו עניין, לפי דעתי רב הוא לא רק פילוסוף, הוא גם מחנך וגם פוליטיקאי, כך שחכמים היזהרו בדברכם.

להבא חסוך לי את ההטפות הטיפשיות הללו.

במחילה מאופן ההתבטאות, אך בכל אופן ליהדות יש רובד סובייקטיבי, ובמיוחד על פי התורות החסידות(תורת גוף אחד וכו), ואחת הבעיות של הרובד הזה שלא ניתן ללמדו באופן שלם רק על ידי העברת תוכן אינפורמטיבי (קריאת ספרים גרשם שלם וברג) , יש בו רובד שנקנה באופן יישומי בלבד, כך שאני לא לגמרי בטוח מה המעמד הפילוסופי שלו לדיון הנ"ל, אך אני כמי שרואה בזה חלק נכבד מהיהדות לא יכול להתעלם.
נ.ב. אני בטוח שעל הרב לא נחסכת ביקורת מכל קוטב אפשרי (בחיפוש בגוגל כשמזינים מיכאל אברהם החיפוש הראשון שעולה זה "מיכאל אברהם כופר"), אך תורה היא וללמדה אני מבקש, ולפיכך הייתי שמח לדעת מה הרב חושב על הסתרת הכנות באופן חינוכי, כאלמנט ביצירת מערכת יחסים רגשית עם האל

כתבתי על שקרים קדושים לא פעם. אני מתנגד לזה מאד. שקר הוא שקר, ושקרא לא קאי. פעם פילוסופים דגלו באזוטריקה, אבל אני מתנגד לזה מאד. ולא רק בגלל ששקרא לא קאי אלא מפני שבשקרים הללו אתה מחליט עבור אחרים. אדם צריך להחליט על עמדותיו שלו מתוך מודעות לכל הטענות והטיעונים והעמדות. לא אתה תחליט עבורו מה הוא יחשוב, גם אם אתה גאון והוא טיפש. מעבר לזה, בשקריך אתה גורם לו להאמין אמונה גדולה מאד, אבל בתוכן הלא נכון, אז מה הועלת? הוא יקיים מצוות על בסיס שקרים. מה זה שווה? אגב, החרדיות ברובה מבוססת על שקרים קדושים (וגם על טיפשות ובורות) ובעיניי זה הרסני ומעוות. לכן בעיניי חרדיות אינה יהדות. אז להפוך את זה לאידאולוגיה? הזוי.
העובדה שדברים לא נלמדים רק מתוך ספר או ניסוח מילולי שלהם היא כמובן נכונה. מחר יעלה טור שלי באתר בדיוק על הנושא הזה. אז מה? בגלל זה אדם צריך לזרוק את תובנותיו ולקבל במקומן את אלו שלך? או אלו של אנשים אחרים, גדולים ככל שיהיו? בה במידה יכולתי לכתוב לך שתזנח את אמונותיך כי הגעת אליהן בדרך עקומה (שטיפת מוח). אני לא מצפה מאף אחד לזרוק את אמונותיו רק כי אני אמרתי או מישהו אחר אמר. עליו לגבש את עמדותיו בעצמו לפי מיטב הבנתו. כדי שזה יקרה הכל צריך להיות פתוח וחשוף בפניו.
זה שבכלל צריך לדון בדברים הללו זה עלבון לאינטליגנציה.