הכל לטובה

החזו"א כותב נגד התפיסה הנאיבית שהכל לטובה (כאילו הכל נעים וטוב לי). הוא מסביר שהכל מה שצריך להיות, בין אם זה נעים לי ובין אם לאו. לדעתי האישית אין לכך שום משמעות לפחות כיום כי התנהלות העולם אינה בידי הקב"ה אלא נקבעת לפי חוקי הטבע ובחירות אנושיות (למעט אולי התערבויות ספורדיות שאין לנו דרך לדעת אם והיכן הן קורות). אפשר אולי לומר שחוקי הטבע הם לטובה באופן כללי, אבל זה די בנאלי. ברור שאם הקב"ה יצר את החוקים הללו אז זה מה שנכון וטוב בעיניו. לפי תפיסה זו, אירועים טובים או רעים שקורים לנו לא אומרים מאומה ואין שום צורך להתייחס אליהם. הם קורים כי זה מה שקרה וזהו.