התחשבות בחרטה על פשע במשפט מודרני

שבוע טוב הרב,
לאחרונה פורסם מקרה על אדם שהקים חברת שירותי חשפנות שבמסגרתה ניתנו גם שירותי זנות, לעיתים של נשים על גבול הבגרות המשפטית (גיל 17). כתב האישום מייחס לו עבירות של ריבוי מקרים של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות (תוך ניצול מצוקה כלכלית), סרסור ואספקת סם, ריבוי עבירות של ניצול קטינים לעיסוק בזנות, שיבוש הליכי משפט לפי פקודת הסמים ועוד שלל עבירות. אותו אדם חזר בתשובה מבחינה דתית במהלך תהליך איסוף העדויות נגדו (לפני שהוא ידע בכלל שהמשטרה מודעת למעשיו), והוא הפסיק את כל הפעילויות האסורות הללו. במסכת מכות יש רש"י שטוען שאפילו מי שמודה ברצח פטור מעונש כי ההודאה היא אינדיקציה לחזרה בתשובה וחרטה, ואדם כזה לא צריך להענש. השאלה שלי אם גם במערכות משפט מודרניות יש היגיון להתייחס לעבריינים שניכר שחדלו ממעשיהם הרעים מתוך חרטה אמיתית (ולא כדי לחמוק מעונש), כאנשים "אחרים" מהאנשים שביצעו את העבירות, ולכן לפטור אותם מעונש. או שאולי מכיוון ששיקול ההרתעה של אחרים עדיין ישנו, יש בכל זאת להענישו.
בברכה,