ה’ הוא טוב

תודה, מקבל את האפשרות של הכרת טובה פילוסופית. בכל אופן ידוע שכתבו הראשונים, גם האחרונים בינהם הרמח’’ל ודומיו, שה’ הוא טוב מניין זה היה להם כ’’כ ברור?.

מהמקורות.

את זה הבנתי. התכוונתי לשאול, איך המקורות היוו להם ראיה?, הרי גם אם ה’ לא היה טוב במקורות היה כתוב שהוא טוב, ומניין להם להניח שהוא טוב?. כמו להבדיל אדם שאומר על עצמו שהוא דובר אמת אין לי סיבה לחשוב שהוא דובר אמת ולא שקרן שמשקר גם עכשיו.

את זה עליך לשאול אותם. אבל אם אתה חושד בכל העולם ולא משנה מה אומרים לך, אני ממליץ שתפסיק לתקשר עם היקום. אין טעם.

ה' הוא טוב כי הגדרת הטוב היא הדבר הרצוי, והדבר הרצוי הוא הדבר הנכון.

ראה מהר"ל תפארת ישראל פרק ו. "אבל מדברי חכמים נראה שאין לומר כי המצות שנתן ה' ית' בשביל המקבל- שהוא האדם, רק הם גזירות מצד ה' ית' הגוזר על עמו גזירות כמו מלך הגוזר גזירה על עמו. אף כי האמת כי ימשך מזה – מצד שהוא מקיים הגזירה שגזר עליו – הטו בוההצלחה שאין אחריה הצלחה וכו'

ובהמשך דבריו מוסיף שאף "אם נכספה נשפך לומר כי מצות ה' ית' עלינו לטוב לנו כל הימים [כפשט הכתוב "ויצונו ה' אלוקינו לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים"], נוכל לומר כך, אבל באופן שיהיה דבר זה ג"כ בגזירה, ולא כמו מי שרוצה להטיב לאחד, ואם אינו רוצה לקבל הגזירה אז המקבל יכול להיפטר על דרך " (יומא סט,ב) כלום נתת לנו רק לקבל שכר, לא איהו בעינא ולא שכרו בעינא".

אם חשקה נפשך למצוא מנוח בשורש שאלת הטוב, ומהו טוב (רמז: הוא לא בהכרח קשור בעונג), אני ממליץ לך לעיין היטב בפרק הנ"ל ובהשתלשלות הדיון בפרקים שאחריו.