ודאי מזיק וספק אונס
קראתי באחרונים לגבי החקירה האם סיבת החיוב לשלם הוא מפני שממונו הזיק או מפני שהוא פשע בשמירה, שיש נ״מ היכא דאיכא ספק אם שמר כראוי או פשע בשמירה, דאם סיבת החיוב הוא מפני שממונו הזיק אז יש לנו ודאי חיוב וספק פטור וא״כ הוא חייב, אבל אם סיבת החיוב הוא מפני שפשע בשמירה אי לכך יש לנו ספק בעיקר סיבת בחיוב ולכן פטור.
אבל בעצם גם לצד הראשון אפ״ל, שאין לנו כאן סיבה ודאית (חיוב ממונו) ובנוסף אליה ספק טענה פוטרת (אולי כן שמר כראוי) אלא יש לנו כאן גם כן ספק בסיבה המחייבת, שהרי אם שמר כראוי אז אין בכלל סיבה מחייבת. כלומר, כשהוא שמר כראוי אז אין העובדה שזה ממונו מהווה סיבה לחובה אוצו לשלם. זה לא עוד משהו נוסף, אלא זה בחדא מחתא שכשיש לנו פטור שמר כראוי אז אין סיבת החיוב חלה.
ואכ בודאי מזיק וספק אונס באמת אין לנו לחייב אותו והממע״ה.
אבל לכאורה רואים מהגמרות לא כך. ולמה ?
לא הבנתי את האפשרות השלישית. אם סוברים שהחיוב הוא מעצם העובדה שממונו הזיק אז יש כאן ודאי סיבה מחייבת. אם אתה מתכוון לטעון שאולי שתי הסיבות יחד מחייבות (אין אחת עיקרית ושנייה משנית/תנאי), זו אפשרות שהצגתי במאמרים ואף הוכחתי זאת על סמך הפנ"י. ראה מאמרי: https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%99%D7%91-%D7%91%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%99%D7%A7-%D7%9C%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%AA%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA
ולגבי שיטת החזו"א, טעו בה כל האחרונים. הסברתי זאת בקונטרס על מיגו ובעוד מקומות. הוא טוען שחובת הראיה על המזיק, אבל לא בגלל שהמחייב הוא ממונו שהזיק אלא מפני שטענתו של המזיק לא סבירה (שהוא שמר כראוי ובכל זאת קרה נזק).
תודה על ההפניה אעיין.
לא לזה התכוונתי באפשרות השלישית שלי.
מה שרציתי לומר הוא שלכאורה האחרונים ז״ל הבינו שאם החיוב הוא מעצם העובדה שממונו הזיק אז כאשר יש ספק אם שמר כראוי (כלומר ספק אם יש ההיזק הוא בגלל אונס) או פשע, אזי אמרינן שהוא חייב מפני שיש לנו ודאי סיבה מחייבת וספק סיבה פוטרת.
אבל אפשר לומר גם, שהאונס איננה סיבה פוטרת את החיוב, אלא היא סיבה שוללת מעיקרא את החיוב. במילים אחרות, אם יש אונס אז אין חיוב בכלל מעיקרא, לא שאם יש אונס אז היה חיוב אבל עכשיו יש פטור, אלא כמו שכתבתי שכאשר יש אונס סיבת החיוב אפילו לא חלה. (משהו כמו הודחה ודחוייה אולי). ואשר עפ״ז ניתן לומר, שכאשר יש ספק אם שמר כראוי, אזי הוא פטור גם אם סיבת החיוב הוא ממונו שהזיק, מפני שיש לנו ספק בעיקר סיבת החיוב האם היא חלה או לא.
אונס מעצם הגדרתו אינה סיבה שמנטרלת חיוב אלא זהו פטור.
מהחקירה האם המחייב הוא מעשה ממונו או פשיעתו, מביאים כמה נ״מ.
אבל בעצם כמעט בכולן נ״ל לפקפק. לדוגמא:
פשע הפקיר ואח״כ נגח, כותב הגרששק שאם המחייב הוא מעשה ממונו הנה עכשיו הוא שוב לא ממונו וא״כ פטור.
או, פקח שפשע ונשטתה הבעל ונגח, אם המחייב הוא ממונו הרי כאן הוא פטור מפני שבשעת הנזק הוא לא בר חיובא.
אבל בעצם נ״ל פשוט לומר שאמנם המחייב הוא מעשה ממונו, אבל זה מתחיל כבר מרגע הפשיעה. כלומר הנזק של מעשה ממונו כבר מתחיל משעת הפשיעה!
נ״מ לזה, מה הדין כשהשור שלי נכנס לרשות הניזק ומתחיל לשבור כל כליו, אז הוא מתחיל כלי א ממשיך כלי ב כלי ג וכו, ואני מפקיר אותו בין כלי א לכלי ב, היעלה על הדעת שהבעל פטור מלשן על ב וג ? אלא ודאי שכל עוד שהנזק כבר התחיל אתה חייב, וכשפשעת כבר נהיית אחראי וחייב.
האם מה שאני אומר הוא נכון או לא ?
אפשרי בהחלט. כבר כתבתי לא פעם שלחקירה הזאת כמעט אין נפ"מ. ואפילו הנפ"מ הקלסית במחלוקת הפנ"י והחזו"א על נטל הראיה אינה ממש נפ"מ (לפחות לכיוון אחד).
גם לכיוון השני אפ״ל, שאמנם מעשה המחייב זה ממונו, בכל זאת נטל הראיה הוא על הניזק מפני שהמזיק נאמן לומר ששמר כראוי שהרי שור עומד לשמירה אז הוא לא מעלה טענה חדשה כאן, להיפך זה הניזק שמעלה טענה חדשה שהמזיק לא שמר, אז עליו להביא ראיה.
מסכים ?
לא אומרים ששור עומד לשמירה. זה לא סביר. אם הוא הזיק כנראה שלא נשמר (כמו שכתב החזו"א). רק לגבי שור תם יש דעה שסתם שוורים בחזקת שימור, וגם שם זה לא בגלל שמירת הבעלים אלא שהשור עצמו לא מזיק.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer