חציצה
קדושין כ"ה ע"א מעשה בשפחתו של רבי שטבלה ועצם בין שיניה והצריכה רבי טבילה דמקום הראוי לביאת מים בעינן כדר' זירא דכל הראוי לבילה וכו'.
אינו מובן כ"כ מה הקשר לר' זירא? ומדוע צריך מקום הראוי לביאת מים?
חשבתי על הסבר. מה דעת הרב?
דין 'חציצה' אין פירושו שה'מים' לא הגיעו ל'חלק' זה של הגוף. האובייקטים במקווה (שעליהם מדובר, והם בלתי מתחלקים לחלוטין) הם ה'אדם' הטובל וה'מקוה'.
אדם שטובל מורכב מהרבה חלקי גוף שיוצרים את שם האדם שבו, ומקווה מורכב מהרבה מולקולות מים שיוצרות מקווה. אבל מקווה הוא 'מקום', לא אוסף טיפות. ואדם הוא 'אדם' – לא אוסף חלקים.
אשר על כן.. 'אדם' שנכנס ל'מקוה' אך לא נכנס בצורה מושלמת, איננו מוגדר טובל, איננו מוגדר 'בא במים' = במקווה בצורה המושלמת. (אולי החינוך קע"ג יעזור כאן..).
גם אם החציצה איננה במקום שאליו המים צריכים להגיע, מ"מ החציצה הפוטנציאלית הזו בינו לבין המקום הנסתר באם הוא יאפשר את ביאת המים (היוצרים את שם המקום ומהותו) אל מקום זה – מבטלת ממנו שם 'טובל' ו'בא במים'. הוא לא נכנס בצורה מושלמת למים. הוא נכנס עם עוד חפצים.
על זה בדיוק חולק החולק על ר"ז – אין פוטנציאלי. מה שבא בא. מה שבא ברוך הבא.
מה שכעת אינו צריך לבוא – אינו צריך בשום צורה.
יש כאן חידוש מסוים אולי – אין צורך בביאת מים בתור 'ביאת מים' אלא כמבחן כניסה מושלמת למקווה.