טיעון העד
קראתי את המחברות באמונה, וחלק אחד ב'פאזל' אני לא מבין – טיעון העד. אני יכול לחשוב על מגוון דרכים סבירות שהובילו לאמונה במעמד הר סיני. למשל: קבוצת עבדים ברחה ממצרים, הצאצאים שלהם פיתחו דת טבעית (כמו כמעט כל שאר הדתות בעולם העתיק), לאט לאט נסתפחו אלמנטים מטאפיזים ליציאת מצרים, ובסוף הגיע מישהו (שרצה להיפטר מהבמות או לא יודע מה) והמציא שאחרי יציאת מצרים אלוהים נגלה לאבותיהם ונתן להם ספר שהיה בידיהם כל הזמן ורק נשכח בדורות האחרונים.
לא נשמע בעיניך תרחיש סביר למדי?
אם קראת, נראה שלא הבנת את הקונספט הכללי. התרחיש לא כל כך סביר, ובטח לא משתלב בפאזל. כל הרעיון של פאזל הוא שלא נכון לבחון כל חתיכה בנפרד.
גם בפאזל צריך שכל רכיב יחזיק מים. אתה אומר שיש אלוהים וסביר שהוא יתגלה והנה מגיעה אליך מסורת שהוא התגלה. אבל המסורת הזו צריכה להיות לפחות יחסית אמינה. גם אם יש אלוהים וסביר שהוא יתגלה זה לא אומר שאני צריך להאמין לכל דיווח על התגלות.
למה התרחיש לא נראה סביר בעיניך?
התרחיש שהצעת הוא לכל היותר אפשרות היפותטית אחת מתוך כמה (שאחת מהן היא שזה אמין). אין שום סיבה לאמץ דווקא אותה. כשאני מצפה להתגלות, סביר יותר לקבל את האפשרות שהמסורת אמינה מבין שאר האפשרויות. אם היה לך דיווח אמין יותר על מסורת אחרת – זה עניין אחר שבהחלט שווה בדיקה.
כלומר לשיטתך יותר סביר שאלוהים יתגלה מאשר שהוא לא, ולכן גם אם כל העדויות היו ממש בעייתיות – עדיין היית בוחר את האמינה מביניהן והולך לפיה. הבנתי נכון?
ניסוח קיצוני מדיי. מבין אפשרויות בערך דומות הייתי בוחר אותה. קשה לשרטט קו חד.
אבל אם כך למה זה לא הימור? (שכתבת שאמונה מתוך הימור לא מספיקה)
למשל – נאמר יש 70% שאלוהים התגלה, ונאמר שיש 2 מסורות – בהינתן שאלוהים התגלה יש 70% שמסורת א היא הנכונה, ו30% שמסורת ב היא הנכונה. אתה תאמץ את מסורת א, למרות שיש רק 49% שהיא נכונה, כלומר יותר סביר שהיא שגויה.
(כמובן שמדובר בסבירות ולא הסתברות, אבל כמדומני שגם שם שייך השיקול הזה)
קרא שוב את הטור 661 על אמונה והימור.
קראתי ולא הבנתי איפה הטעות
שאין גבול בין אמונה להימור. זו החלטה של האדם.
אז גם אם אין פה בעיה דתית – מבחינתך זה הגיוני להאמין במשהו שלשיטתך עצמך כנראה שהוא שגוי?
לא מבין מה אתה רוצה ממני. נראה לי שמיצינו.
המסורת היהודית הבסיסית מועברת בצורה מאד מדוייקת. רואים שקהילות שהיו פזורות ברחבי העולם והתקבצו אחרי אלפיים שנה שימרו את אותן מצוות על אלפי פרטיהן, ואת אותם כתבי הקודש עם אותן מילים בדיוק בלי שינויים משמעותיים. זאת אומרת שתהליך העברת המסורת היהודית הוא תהליך אמין באופן כללי, גם אם פה ושם נפלו שיבושים מינוריים. בהתאם לזאת נראה לי שהטענה שהכל הומצא לא סבירה ומזכירה תיאוריות קונספירציה שונות.
גדעון, אתה מדבר על האופן בו הועבר הסיפור מרגע שהתקבע. הדיון הוא על השאלה איך הוא התקבע. מיכי ושות' טוענים שהוא התקבע כיוון שהוא קרה, והזיכרון שלו הועבר לאורך הדורות. השואל העלה הסבר חלופי.
אוסיף שאתה מפריז בתיאור הדברים. הקהילות היהודיות שהיו פזורות ברחבי העולם היו בקשר אחת עם השניה לאורך אלפים השנים האלו, כך שזה הרבה פחות מפתיע שכתבי הקודש שלהם כמעט זהים אחד לשני. דוגמא נגדית היא ביתא ישראל, שהיו הרבה יותר מבודדים. להם יש כתבי קודש שונים. הם אפילו בשפה אחרת לגמרי (געז) ומכילים ספרים חיצוניים.
תופעה דומה קיימת גם בדתות אחרות, כמו הנצרות והאיסלאם (שם יש גם תת-זרמים ששונאים אחד את השני והיו במאבק אחד עם השני לאורך שנים, אז צריך להסתכל על כל אחד מהם כדת נפרדת, כמובן). גם שם, יש ליבה של כתבי קודש שהועתקו מדור לדור במהימנות מרגע שנחשבו כקדושים בעיני המאמינים (השייכים לאותו תת-זרם). זה לא אומר שאני עומד להאמין במוחמד או בעלילות ישו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer