טענה על התאבדות כמעט ופיקו''נ

שלום הרב,
רציתי לשאול, איזה מישהו מהישיבה (בן 17, חרדי ממשפחה סגורה מאוד) שאני מכיר את עברו הקשה – זרקו אותו מכל המסגרות, נאנס, ההורים שלו גרושים, הרביצו לו, שלחו אותו בכרטיס אחד לחו"ל ועוד ועוד. סיפר לי שהוא חושב רבות על להתאבד והוא לא רואה שום עתיד טוב לחייו באופק, חי בסבל מתמיד ולא רואה שום סיבה להמשיך ולחיות. רוצה להרוג את ההורים שלו שלא מדברים איתו, ולא מוכנים להפגיש את המשפחה איתו, לא מוכנים לדבר עימו כו' וכו'.
לקראת סיום השיחה הזאת פתאום הוא שאל אותי אם אני מתכוון להוציא ולספר משהו למישהו מהשיחה הזאת. כי תכלס הוא עבד עלי ובכלל רק חיפש תשומת לב, וזה שטויות כי הוא לעולם לא יבצע את התאבדות… והוא גם ממש מאושר בתכלס בחייו… בקיצור לא לספר לאף אחד. 
1.עכשיו, רציתי לשאול את הרב מה הרב ממליץ לי לעשות במצב זה? האם לספר לאפוטרופוס שאחראי עליו?
2.  האם הרב מכיר איזה טיעונים טובים לטעון לבחור במצב כזה. מה לדבר אליו, מה לא לדבר? 
 
נ.נ חשוב להדגיש שהוא סיפר לי שהוא היה באשפוז למשך תקופה וממש מתחנן לא לחזור למצב שהיה והרגיש כאדם המסומם. וגם אחרי השיחה הוא היה נראה די במצב חייכן בסה"כ.
דבר אחד שמרגיש לי בטוח שבמהלך השיחה הוא ממש לא היה נראה ששיקר לי כאילו מהעיינים והכל, אבל בסוף זה היה נראה שעבר איזה טוויסט היה זה היה נראה שכן חזר למצב רגיל. 
אני די אובד עצות ולא יודע מה לעשות עם המצב הזה. מצד אחד הוא מתחנן שאני לא יספר לאף אחד, מצד שני גם לא נראה לי שמישהו ידאג לו אלא ישלח אותו לאשפוז כמו פעם. 
הרב יכול לייעץ?אני ממש לא יודע אם זה אמיתי או לא ומה לעשות בנידון.
נ.ב יש לו גם מלא שאלות באמונה והוא מגדיר את עצמו כלא מאמין, לא מקיים מצוות בסתר וכו'.אבל בנושא הזה פעם דיברתי איתו כך שהיום הוא כבר רק מסופק. בכל אופן, אחד מהסיבות שהוא טען לי שהוא מפחד להתאבד אם יש שכר ועונש וכו'.