כללי שינוי ההלכה

לבנתיים: הסדרת שיעורים שנמצאת באתר "שינויים בהלכה" / "סמכות ושינוי בהלכה" נותנת כיוון התחלתי שאפשר להתקדם ממנו?

כן

שלום הרב:
תחילה ברצוני להודות לרב על השיעורים המאלפים באתר ועל הפוסטים המרעננים.
שתזכו שיפוצו מעיינותכם חוצה עוד ועוד.
הרבה זמן אני נבוך בשאלה מה רמת הסמכות שיש לחז"ל(אלוקית או אחרת) ומה המקור שלה
לפי מה שהבנתי מסדרת השיעורים על שינוי בהלכה כאן באתר מי שלא מקבל עקרונית את סמכות חכמים לתקן ולגזור עובר על הלאוו דלא תסור.
הבעיה שלכאורה הסמכות לתקן ולגזור ממש לא יוצאת מהפרשיה של לא תסור.
א. בפרשיה מדובר על הכרעה בספקות שאולי אפשר להרחיב לפרשנות יזומה והגדרה של המצוות אבל לחלוטין לא להוספה מחודשת
ב. בפרשיה מדובר על המקום אשר יבחר ה' וזה חוזר על עצמו שלוש פעמים בפרשה- זה נראה בפשטות שזה בדווקא ולא סתם תיאור סתמי של איפה החכמים נמצאים בדרך כלל.
ג. בפרשיה מדובר על "השופט אשר יהיה בימים ההם" שזה ודאי דבר מאד מסתבר ומתבקש שתהיה לשופט שבדור סמכות לשפוט ולהנהיג את דורו. אבל להוציא מכאן שיהיה לשופט או בשר ודם כל שהו סמכות לתקן ולגזור לאלפיים שנה קדימה זה לכאורה ממש מופרך.
קשה לי לקבל טיעון שחז"ל קיבלו במסורת או פרשו מתוקף סמכות הפרוש שנתונה להם את הפרשיה בצורה מרחיבה כל כך, מכיוון שזה לא כמו במקומות שהתורה קיצרה ולא פרשה מושג או דין מסוים (כגון מה זה מלאכה או מה זה פרי עץ הדר) שאפשר לקבל בפשטות שהביאור נמסר בעל פה או להגדרת חכמים. בנידון דידן יש פרשיה מאד מפורטת וברורה, ולהרחיב אותה בצורה כזאת זה ממש להוציא אותה מהקשרה.

שוב תודה לרב וסליחה על האריכות.

תודה.
הנושא נדון כאן כבר בעבר יותר מפעם אחת ותוכל לחפש.
ככלל, נחלקו בזה הרמב"ם והרמב"ן (ראה בהשגותיו לשורש הראשון). הרמב"ן סבור כמוך, אבל גם אצלו זה לא בגלל שיקולים פרשניים אלא קשיים אחרים (שלפי הרמב"ם כל דין דרבנן יוצא במעמד של דאורייתא בגלל "לא תסור"). [אמנם לדעתי לא בטוח שיש כאן מחלוקת. ייתכן ששניהם מסכימים לניסוח שהבאת] נמצא שלכל הדעות אין בגישה זו קושי פרשני.
ראשית, מפני שגם התקנות והגזירות יכולים להיכלל בכי יפלא ממך דבר. זו גם הוראה איך לעבוד את ה'. שנית, מסברא חייב להיות מוסד עם סמכות לחוקק, וסביר מאד שאם כבר יש סנהדרין שסמכותה לפרש ולשפוט היא זו שתהיה מוסמכת גם לחוקק.
באשר לשאר טענותיך.
ב. אכן. הסמכות של לא תסור היא רק לסנהדרין בלשכת הגזית. התחמוד קיבל את סמכותו בהסכמת כלל חכמי ישראל, ואחריו אין יותר "לא תסור" (למעט לשיטת החינוך התמוהה מאד).
ג. ברור שזו סמכות רק לשופט (הסנהדרין) שבימיי. אין סמכות "לא תסור" לגבי דורות עתידיים. אלא שחכמי כל דור יכולים לאשרר את החוק הקיים (וכך אכן הם עושים). אגב, זה בדיוק כמו בחוק המדינה שגם חוק עתיק מחייב אותנו כל עוד לא השתנה, למרות שהכנסת העתיקה לא נבחרה על ידינו.
לדעתי חז"ל לא קיבלו שום מסורת בעניין. זו החלטה של חכמי הדורות שלא לחלוק על התלמוד.
אגב, גם כשהתורה מרחיבה ומפרטת יש מקום לדרשות שמוסיפות, ויש לכך דוגמאות.