כמה הערות‎‎

לכבוד ר' מיכאל אברהם שליט"א.
אני בחור ישיבה חרדי. אני קורא את מאמריך ונהנה מהם מאוד בד"כ. רק בכל מה שנוגע לעיקרי מחשבת ישראל לא נגעתי בינתיים, משום שהרעיונות שלך בנושאים האלו הם לדעתי מחוץ לתחום של עיקרי האמונה.
 
(תשאל כמובן: אם זה אמת זה אמת! התשובה היא שלדעתי, במח"כ(ת), מתודת החשיבה שלך מפספסת נקודות מסוימות באופן הבא לידי ביטוי בתחומים הנ"ל. תשאל: איך זה ייתכן? אצלי הכל לוגיקה! אענה: כמובן, וגם אצלי. אבל כשחושבים אנליטי מדי [לא 'אנליטי' אלא אנליטי סתם], לפעמים מגיעים לאיזה דבר, וחותכים עליו מיד פסק, בעוד בהתעמקות אפשר למצוא שהאמת שונה, וניתנת להגדרה אנליטית ולוגית גמורה, אבל לא באופן שבולט מיד.
לדוגמה, אתה כותב שאינך מבין את התועלת שבלימוד תנ"ך. לא אכנס לנושא, אבל רק אומַר שלדעתי לימוד תנ"ך משפיע על הלומד השפעה משמעותית מאוד. נאמר שההסבר לכך הינו פסיכולוגי. (בקצרה: לא סתם שירת התנ"ך נערצת עד היום בפי כל המשוררים. ולא בגלל שמחבריו היו משוררים דגולים גם ביחס לבני-זמנם. זה בגלל רוחו הרחבה של האדם הקדמון, ואכמ"ל.). אך ברור שמי שלא חשב על ההסבר הזה, יניח שהסיבות היחידות שתיתכנה הן: ידיעת המאורעות או המסרים שבתנ"ך, ידיעת המצוות שבתורה, לימוד 'מוסֶר' מהנביאים באופן שאינו שונה מלימוד בספרי מוסר, מצוות תלמוד תורה ועוד (אולי הבאת שם שיקולים אחרים, אי"ז נ"מ). לכן באת ואמרת: את ההיסטוריה אפשר ועדיף ללמוד בדרכים אחרות, ובכלל זה לא חשוב כל כך. את הרעיונות של היהדות – אפשר ועדיף ללמוד בדרכים אחרות. הלכה – כנ"ל. מוסר לומדים בספרים המתמחים בזה/ ספרים בני ימינו, ת"ת מקיימים יותר בהידור (כידוע מילקוט שמעוני, תהלים א: ועליהם הוא אומר "יהיו לרצון אמרי פי", שיעשו ויחקקו לדורות, ואל יהיו קורין בהם כקורין בספרי מירס אלא יהו קורין בהן והוגין בהן ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואהלות, שנאמר "יהיו לרצון אמרי פי".) (אולי הבאת טענות אחרות, אולם איני אלא ממשיל כנ"ל) א"כ נחרצת המסקנה – ברור שאין עניין.
אבל ההסבר האמיתי לפי דעתי, לא מבחינים בו אם ניגשים ב'מחשביות' לנושא. אמנם היותו של דבר ניתן למחשוב הוא מדד לאמיתותו, ואכן אחר חשיבה ומציאת ההסבר הנ"ל יוכלו לאשר אותו גם בלוגיקה גמורה [הלוגיקה היבשנית אין לה בעיה עם פסיכולוגיה. אם דבר מסוים מביא לתוצאה רצויה, עושים אותו, ומה אכפ"ל אם התהליך בין הפעולה לתוצאה עובר דרך רגשות? אבל מלכתחילה, אין החשיבה הזאת מעלה על דעתה את הרעיון.]
ולכן אני מסכים עם אלו שמתלוננים נגדך: "אי אפשר לגשת לכל עם לוגיקה גמורה" ואע"פ שבוודאי הם טועים בגדול, כי האמת חייבת להיות אמיתית, אבל הם צודקים משום שבפועל המתודה הזאת נכשלת בתחומים רבים.)
אסביר את עצמי: דומני שקראתי אצלך (וגם אם לא קראתי זו דעתך כנראה), שאתה לא מבין איך אפשר לאסור לעסוק בנושאים העלולים להביא לידי כפירה. הרי ממ"נ: אם אשתכנע, הרי שזו האמת לדידי. ואם לא – מה הבעיה?
אלא שגם כאשר אדם קורא מאמר המערער על אחת מדעותיו, ואינו משתכנע רציונלית, הוא כבר לא יחווה את דעתו כדבר ברור כפי שחווה זאת מקודם. למרות התשובות השכליות שהוא עונה לעצמו, הוא כבר לא לגמרי חש את האמת הזו. ויש גם את החלק של היחס הרגשי; אחד סיפר לי שהוא קרא בעבר סיפור-סאטירה מחוזר-בשאלה אחד, שהגיבור בו היה החזו"א. החזו"א מוצג בו באור נלעג כלשהו מאוד. למרות שהוא ידע שהסיפור לא התרחש מעולם, ולמרות שגם הכותב לא התכוון להמחיש באמצעותו באופן קריקטוריסטי שום דבר שקשור לחז"א, אלא נקט אותו באופן שרירותי – הוא כבר לא יכל לחשוב עליו בלי להיזכר בסיפור. יראת-הכבוד וההערצה שהיו בלבו כלפי החזו"א נפגמו למשך מספר שנים. אמנם במקרה הזה הנזק אינו חמור כ"כ, אבל מה יקרה אם בחור בגילי יקרא, לדוגמא (בעלמא), מאמר בסגנון 'תנ"ך בגובה העיניים' או ביקורת המקרא? הרי אף-על-פי שברור לי שאין הדברים הללו אמת, הרי זה עלול להזיק מאוד.
לכן, כל מאמר שאני חושש שיהיו בו דברים, אשר החלק הבעייתי שבגישתך גרם לך לאמרם – איני קורא. אולי בעתיד.
 
הערה על תוקפה של הוכחה סטטיסטית
בטור השלישי מתוך סדרת טורים על אמונה באלוקים שכתבת ב-ynet, אתה מביא את טענתו של אליה ליבוביץ, לפיה אין להניח שאלוקים קיים בגלל איזשהו דוחק סטטיסטי, מכיוון שאנו לא מכירים את המושג. תשובתך היא שיש לגיטימיות לתשובה לא מוכרת כשעוסקים במדע, ושבלא"ה לא היה לנו את הפיזיקה, וכו'.
אך יש כאן טעות. עצם העובדה שיש סדר אינה מעלה את הסבירות לאפשרות שיש מסדר, משום שסדר בין פרטים אינו אלא אפשרות אחת של מצבם. כך, כאשר הרוח מפילה כוס זכוכית, הסיכוי ששברי הכוס ייצרו צורה של מגן-דוד שווים בדיוק לכל סידור-מבולגן מסוים. למרות זאת, כאשר אנו רואים שברי זכוכית בצורת מגן-דוד, אנו בטוחים שזהו מעשה ידי אדם, וזאת משום שגם לפני שראינו את הצורה, עומדות בפנינו שתי אפשרויות: א. נפילה אקראית סידרה את השברים; ב. אדם סידר אותם. (נניח שלשלתי האפשרויות יש סבירות פחות או יותר באותו סדר גודל, כך שההכרעה יכולה להיות בידי השלב הבא.) כאשר אנו רואים את הסדר, אנו מבינים שאם נניח שהשברים התפזרו באופן טבעי נמוך מאוד הסיכוי שהם יסתדרו כך, ולעומת זאת לפי תיאוריית המסדר אין כאן דבר כל כך נדיר – אנו מבינים שאדם סידר אותם, מכיוון שלאפשרות הזאת יש סבירות גבוהה בהרבה.
ואם נוצר סדר, באופן שמאוד לא סביר, מחמת סיבות חיצוניות, שהיה באזור גורם בעל כושר סידור – יותר סביר שהסדר קרה במקרה.
לפ"ז, העולם המסודר יבוא להעיד בדיון על קיומו של אלוקים רק בדיון השני. בדיון הראשון ידונו מה הסבירות העקרונית שאלוקים קיים. וזה – כל אחד יאמר כפי אינטואיציתו… הלא כן?