כמה תהיות/שאלות

תודה הרב על תשובתך

א. אני לא מסכים ששאלה א ב זה סיסמה ריקה, אלה כותרת של שאלה שנפרסת יותר לאחר מכן. יחד אם זאת אני מסכים שכאשר זה הוצג בצורה הראשונית זה מקשה על דיון רציני ולכן אני מכאן אסדר את השאלות אחת לאחת.

ב. לגבי תשובתך על שאלה ג, הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק כותב

" [כת ראשונה – מקבלים דברי חכמים כפשטם]

הראשונה והוא רוב מה שראיתי, ואשר ראיתי חיבוריו ומה ששמעתי עליו –

הם מאמינים אותם על פשטם, ואין סוברין בהם פירוש נסתר בשום פנים. והנמנעות כולם הם אצלם מחויבות המציאות…….

וזו הכת עניי הדעת, יש להצטער עליהם לסכלותם, לפי שהם מכבדין ומנשאין החכמים כפי דעתם, והם משפילים אותם בתכלית השפלות, והם אינם מבינין זה. וחי השם יתברך כי הכת הזה מאבדים הדרת התורה ומאפילים זהרה, ומשימים תורת ה' בהיפך המכוון בה"

ליבי נוטה להסכים אם דברי הרמב"ם ז"ל. ולכן כשה לי לקבל את תשובתך שחסר מה שהוא למי שאינו לומד הקדמות לפני שהוא מגיעה לתלמוד.

ג. אתה צודק שחיבור הנושאים בשאלה המקורית הוא מלאכותי מעט, ההיגיון מאחוריו הוא ששלושת נושאים אלו הם אלו שגורמים לי אי נחת במפגש תדיר מול המציאות הדתית שבא אני חי. מעבר לזה יש ביניהם הקשר סיבתי, לפחות בהבנתי, שכאשר לא לומדים הקדמות ללימוד ובירור אמונה מגיעים מתוך התלמוד לתפיסות מאגיות ועקב תפיסות מאגיות מבנה התפילה מעבד את העיקר והופך להיות מה שהוא לא נוח בשבילי.

ד. אני שאול מדוע אחרים חושבים אחרת כדי להגדיר את החשיבה שלי. אחד מתודות החשיבה היא דדוקציה כאשר אני פוסל את השגוי אני מתקרב אל האמת. כדברי הרמב"ם במורה נבוכים חלק א פרק נ"ט

"הנה נתבאר לך שכל שהוכח לך שלילת דבר מה ממנו יתעלה תהיה יותר שלם, וכל שתחייב לו דבר נוסף תהיה טועה ותרחק מידיעת אמיתתו . ובדרך זו צריך להתקרב להשגתו בחקירה ובדרישה עד שיודע ביטול כל מה שבטל כלפיו"

כיוון שהדעה שלי נדירה בסביבה בא אני נמצא מתעורר צורך לברר אותה דבקה על ידי התנגשות בדעות שנמצאות סביבי , לכן ביקורת זאת היא קונסטרוקטיבית מבחינתי.

ה. חילוני משכיל מצוי ביקורתי כלפי המציאות ומנסה לברר מה אפשרי המציאות ומה הוא בדיה. נכון שהוא נדרש לברר עד כמה שהוא יכול את אמיתת המציאות ולכן להגיעה לחיוב המצאות מצוי ראשון (ספר המדע א,א) אך בסביבה שאנחנו חיים זה מאוד כשה לו א, כי הוא כי הוא לרוב גדל כמוני כמעט כתינוק שנשבה, וכאשר הוא כבר נתקל במפיצי תורה לרוב זה רדוד מאוד וסותר שכל פשוט לכן קשה לי לבא אליו בטענות שאינו יודע אמת ראשית ויסודית.

לאומת זה אדם מבוגר שמאמין שחוט אדום, שקית מלח או ענף מעץ שגדל ליד קבר יש להם השפעה מאגית אינני מצליח שלא להתפלץ מדעה זאת.

ו. אשמח שתפנה אותי לדיון שלך בנושא התפילה כדי שאוכל להיעזר בזה לברור ההתייחסות שלי למבנה התפילה.

ז. אשמח במגביל להתחיל דיון מסודר ומנומק.

1. כיוון שהדיבר הראשון של ספר שמות כ, ב,

" אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ " הוא יסוד שבילדיו אין דיון כלל. אני מסיק שהדיבר השני " לֹֽ֣א־יִהְיֶ֥͏ֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּני׃ הוא לפי הבנתי הציר המרכזי שעובר בכול התורה כולה.

כמעט שאין פרשה בתורה שאין התייחסות לאיסור עבודה זרה. כמו שכתוב בבלי מגילה דף יג " ואמאי קרי ליה 'יהודי'? – על שום שכפר בעבודה זרה, שכל הכופר בעבודה זרה נקרא 'יהודי'."

או כמו שמובא במדרש בראשית רבה, פרשה לח, דרשה יג

" בָּאָה אִשָּׁה אַחַת וּבְיָדָהּ קְעָרָה מְלֵאָה סֹלֶת וְאָמְרָה לי: הֵילָךְ וְהַקְרֵב לִפְנֵיהֶם.

הִקְרַבְתִּי לִפְנֵיהֶם, הָיָה זֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֹכַל תְּחִלָּה, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֹכַל תְּחִלָּה.

וְעָמַד זֶה הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶם וְשָׁבַר אֶת כֻּלָּם.

אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְשַׁטֶּה בִּי – כלוּם יְכוֹלִים הֵם?

אָמַר לוֹ: וָלֹא? יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מָה שֶׁפִּיךָ אוֹמֵר."

שאלה

האם נכונה הנחה זאת שהתרחקות מהגשמה ואלילות היא אחד הצירים הכי מרכזיים בתורה?

בשביל זה לא צריך ללמוד את הרמב"ם. זה פשוט. ומי שלא מסכים, לא יסכים גם אם ילמד את הרמב"ם. אימוץ תפיסות מאגיות לא קשור לימוד הרמב"ם, כמו שאימוץ אמונה באלוקים לא קשור ללימוד רמב"ם. אדם מגבש לעצמו עמדות בנושאים שונים בצורות שונות. גם אם ילמד טקסט שמציג עמדה אחרת זה לא בהכרח ישנה את עמדותיו. רבים מאלו שמאמצים את התפיסות המאגיות מכירים היטב את הרמב"ם (ואף ביקרו את עמדותיו אלו, כמו הגר"א למשל).

גם הטענה שכשפוסלים עמדה אחת מאמצים את היפוכה (אגב, זו לא דדוקציה, לפחות בהגדרה המקובלת, אלא חוק השלישי הנמנע) לא זוקקת ללמוד רמב"ם. זו לוגיקה אלמנטרית. בשלב הבא תאמר לי שצריך ללמוד רמב"ם כדי לדעת שאחד ועוד אחד הם שניים.

יש לך תמונה רומנטית מאד של החילוני. היא מנותקת לגמרי מהמציאות. כמו החילונים עם אמונות תפלות ועמדות שטותיות לא פחותה מאחיהם הדתיים.

הדיון שלי על תפילה נמצא בספר השני בטרילוגיה בהרחבה רבה.

לא הבנתי מה רצית מעניין הע"ז ו"אנוכי". אולי תתפלא, אבל גם אני שמעתי על הפסוקים הללו עוד קודם.

אם אתה רוצה להתחיל הליך בירור שיטתי של אמונה, לא כאן המקום. תוכל אולי להיעזר בטרילוגיה שלי שמיועדת בדיוק לזה.

שלילת ע"ז ואלילות היא בהחלט אחד הצירים של התורה, אבל כיום זה חסר משמעות. לעומת זאת, הגשמה ממש לא. להיפך, פשט התורה מגשים את הקב"ה. למדת יותר מדיי רמב"ם כנראה.

תודה הרב

האם יש ואם כן באיזה גבול סמכות רבנית מאז חתימת התלמוד?,
מעבר לקבלת סמכות מקבוצת תלמידים במקום וזמן ספציפי שזה קל לקבל.
תודה

תשובתך היתה

אין. הארכתי בספר השלישי של הטרילוגיה

אם כך,
מה מאפשר לי לחתן את ילדי לפי סמכות?
מה מאפשר למחותנים שלי לאכול משולחני?
או למה שלא אפתח בית כנסת אם נוסך תפילה שהמצאתי אתמול?

זה לא חידה
וזה לא 3 שאלות

אלה שאלה אחת אם אין סמכות מחייבת לאף אחד,

איך זה שבמשך 1500 שנה עדיין יש מסגרת שבא אנחנו מתנהלים בתוך מסגרת הלכתית שפוגשת אותנו כול רגע ושחלק מאפשריות החלוקה בא היו אמורות לפצל אותנו לקבוצות נפרדות לחלוטין?

העובדה שאין כיום סמכות לא אומרת שאין הלכה וגם לא שאין אפשרות להתנהל. קודם כל, יש הלכה שנפסקה בתקופות שהייתה סמכות (עד התלמוד). מעבר לזה, יש מנהגים ופסיקה מקובלת (אם כי היא לא מחייבת לדעתי). מעבר לזה, גם אם אין הכרעת הלכה כיום, למה זה אומר שאי אפשר להתחתן או לאכול אחד אצל השני? אני פשוט לא מבין את השאלה. אתה לא חי בינינו? אתה לא יודע שיש אנשים עם נורמות הלכתיות שונות, ובכל זאת החיים ממשיכים? הציבור פיתח יכולת לחיות באופן שמכיל פסיקות ושיטות שונות (כך בני זוג מאמצים מנהג פסיקה אחד וכדומה).
כתבתי לא פעם על כך שהיכולת שלנו להתקיים כיחידה אחת היא בעיקר בזכות התלמוד. טקסט גאוני שנערך באופן מדהים בגאוניותו (אם כי, איני יודע אם במודע, כלומר האם עורכיו באמת חשבו על זה). ראה כאן בקצרה: https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91-%D7%9C%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93

תודה על תשובתך
את הברור השיטתי אני משתדל לבצעה במשך כ15 שני האחרונות.
אשמח לעבור גם על ספריך.

יחד עם זאת היתי שמח לשמור על ארוץ התכתבות איתך.

"שלילת ע"ז ואלילות היא בהחלט אחד הצירים של התורה, אבל כיום זה חסר משמעות."
תשובה זאת מפתיעה אותי
במיוחד לאור מה שכותב הרב קוק באורת, זרעונים, יסורים ממרקים

"כל סבוכי הדעות שבבני אדם וכל הסתירות הפנימיות שכל יחיד סובל בדעותיו באים רק מפני הערפלים המצויים במחשבה ע"ד המושג האלהי,
שהוא ים שאין לו סוף וכל המחשבות כולן, בין המעשיות ובין העיוניות, ממנו הן נובעות ואליו הן שבות."
"השממון של המחשבה ממיעוט הלמוד והידיעה מביא את האדם לחשוב הרבה במהות האלהות. וכל מה שיהיה יותר משוקע בבערות של מחשבת עזות נוראה וסכלות איומה זאת, יחשוב שבזה הוא מתקרב אל הידיעה האלהית הרמה, ששמע תמיד שכל גדולי הנפש שבעולם עורגים אליה. בהצבר הרגל כזה במשך כמה דורות מתארגים מתוך כך הבלי שוא רבים, שתוצאותם רשעות רבות ונוראות, עד שאפילו האדם הפרטי אובד את חילו החמרי והרוחני מרוב צרה ואפלה. את המעצור היותר גדול ברוח האדם, בבאו לכלל דעת, מביא מה שהמחשבה האלהית היא קבועה בצורה מיוחדת וידועה אצל בני אדם מפני ההרגל והדמיון הילדותי. זהו נצוץ מהפגם של עשית פסל ותמונה, שתמיד אנו צריכים להזהר בו הרבה מאד, וביותר בתקופת דעת יותר בהירה.
כל הצרות שבעולם, ביחוד הצרות הרוחניות: תוגה, קוצר רוח, בחילת החיים, יאוש, שבאמת הן הנן הצרות העיקריות של האדם, אף הן אינן באות כי אם מפני חסר דעה להסתכל הסתכלות בהירה בגאות ד'"

לרגלי המניעה הכללית של הלמוד הרוחני בענינים האלהיים הולך מושג האלהות ונחשך ….

לרגלי המניעה הכללית של הלמוד הרוחני בענינים האלהיים הולך מושג האלהות ונחשך, מאין עבודה שכלית והרגשית מטוהרה. עם זה הפחד החיצוני והאמונה הטבעית והשעבוד של ההכנעה נשארים בלבבות רבים בתור השפעת ירושה מאותן התקופות, שהדעה וההרגשה האלהית היתה מאירה בהן בעזה, עד שהיתה ראויה מצד גדלה לשעבד אליה את כל הנפשות. וכיון שנקודת התוך של ההכרה האלהית עמומה היא הרי המהות האלהית כלולה בהמון, וגם ביחידים שהם ראוים להיות למאירי דרך להם, רק בתור כח תקיף שאין להמלט ממנו והכרח הוא להשתעבד אליו. כשבאים להשתעבד לעבודת אלהים על פי המצב הריקן הזה, של הציור האפל המלא תהו ובהו שמתהוה ברעיון כשחושבים על דבר אלהים בלא השכלה ובלא תורה, יראה תתאה הנתוקה ממקורה, שהוא יראה עילאה, האדם הולך ומאבד את זהר עולמו על ידי מה שהוא מקשר את עצמו לקטנות המוחין. אין גאות – אלהים מתגלה אז בתוך הנפש כי-אם שפלות דמיונות פרועים, המציירים תכונה של איזו מציאות בדויה מטושטשת, מדולדלת וקצופה, שמבהלת את כל מאמין בה ומדכאת את רוחו, מטמטמת את הלב ומונעת את עדינות הנפש של האדם מלהתגבר, ועוקרת את הזיו האלהי שבנשמתו. ואף אם יאמר כל היום כולו שאמונה זו היא בד' אחד היא מלה ריקה שאין הנשמה יודעת ממנה כלום, וכל עדין רוח מוכרח הוא להסיח את דעתו ממנה, וזאת היא הכפירה שבעיקבא דמשיחא כשאזלו מים מני ים הדעת האלהית בכנסת ישראל – ובעולם כולו.

ההתישבות הנפשית הגסה, על דבר מציאות התכן האלהי בעצם המלים והאותיות בלבדן, זאת היא שמחפירה את האנושיות, והכפירה באה כעין צעקה מעצמת מכאובים לגאול את האדם מבאר צרה נכריה זו, להעלותו מחשכת האותיות והפתגמים למאור הרעיון והרגש, עד שהיא מוצאת מקום לעמוד גם במרכז המוסריות. יש לכפירה זכות הקיום הארעי, מפני שהיא צריכה לעכל את הזוהמא שנתדבקה באמונה מאפס דעת ועבודה. זוהי כל תעודתה במציאות – להסיר את הצורות המיוחדות מהמחשבה המהותית של כל החיים ושרש כל המחשבות כולן. כשנמשך המצב הזה משך של דורות מוכרחת הכפירה לצאת בצורה תרבותית לעקור את זכר אלהים ואת כל המוסדים של עבודת אלהים,"….

כדי לטהר את האויר מזוהמת החוצפה והרשעה של המחשבה במהות האלהות, – הצצה המביאה לידי עבודה זרה, – באה הכפירה המוחלטת,

אני מבין מדברים אלו שסיבת הכפירה\החילון המהותית היא הסרת דעות של עבודה זרה מאיתנו.

האם הבנה זאת שגויה?

השערותיו של הרב קוק אינן מקור מחייב מבחינתי. כתבתי את מה שנראה לי.
מה שהוא כותב כאן נראה לי חסר כל בסיס.