"כשהמאורות לוקין סימן רע הוא"

איתא בסוכה (כט, א): "כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם". ו"בשביל ארבעה דברין חמה לוקה: על אב בי"ד שמת ואינו נספד כהלכה… ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין על כותבי פלסתר..".
 
והשאלה מתבקשת: ליקויי חמה ולבנה קבועים בטבע בצורה דטרמניסטית, וניתן לחשב מראש מתי יתרחשו. כיצד אפוא ניתן לומר שהן לוקין בשל ההתנהגויות הנ"ל כאשר התופעה הכרחית ואפשר לחשב את התרחשותה?
 
בשאלה זו קשה להשיב שחכמי ישראל טעו וחשבו שהטבע 'פתוח', שכן כבר בתקופתם החשבון של ליקויי החמה והלבנה היה מפורסם בין חכמי האומות כמבואר בספרים, וחכמת התכונה הייתה ידועה אצל חכמי ישראל אשר השתמשו בה לצורך קידוש החודש (ראה בהקשר זה: מאירי על שבת עה, א. וברמב"ם הלכות קידוש החודש, יז בסופו). דחוק לומר שטעו בזה.
מהו אפוא ההסבר לכך? כיצד לדעתך האמוראים הבינו את המימרא הנ"ל?  כמעט ועושה רושם שכל המימרות הללו זה כעין דרשן שדורש להמונים ומעורר אותם לעבודת ה', ווארטים, לא משהו שצריך לקחת ברצינות ולראות האם הוא מחזיק מים…