מדוע משתלם לתור אחרי ידע?

לא בהכרח? משמע לשיטתך שזה אפשרי. אני סובר אליבא דאותו אחד, שצריך חכמה ודעת אבל לחיים עצמם. להתאים את עצמך נכון לסדר החיים והטבע. דיוגנס חי חיי כלב ונראה לי שהוא היה קרוב לחיים יותר משאר אנשי אתונה. הכלבים חיים ללא דאגות וחרדות, ואינם עוסקים בפילוסופיה מופשטת.

הפוף גוטה, הפוך.
מי שתר אחרי ידע הוא כבר בעל חרדות.
הידע מרגיע, נותן תחושת שליטה ויציבות.

אתה לא שם לב שאתה כותב תרתי דסתרי ולא מבין מעצמך מה אתה רוצה? זה כבר פעם שנייה הלילה.

א. אתה מגלה מערומיך לגבי הבנת הנקרא שלך. הפוסק האחרון מתכוון שיש אדם סקרן שמתחבט בשאלות. תרופת האדם הלז היא הידע שמשמש תשובות על השאלות שטרדו מנוחתו.

אני הייתי מדייק בלשון הפסוק שעל רכישת דעת בסיסית אין מכאוב (ואדרבא הימנעות ממנה היא גם כן מכאוב)
וכל האמירה של הפסוק היא על מי ש'מוסיף' דעת ז"א מעבר לנצרך או מעבר ליכולות ולכלים שלו אז הוא מוסיף מכאוב וכדברי התנא באבות כל שחכמתו מרובה ממעשיו וכו'

כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ

r. 'נוכחתי לדעת שאף כל אלה שחיפשו כמוני בידע האנושי, בדיוק כמוני לא מצאו דבר' [טולסטוי].

היהודי הוא אותו יצור עלוב, שהורד מאש התמיד הבוערת בשמים, והאיר בו את העולם כולו.
הוא המקור, האביב, והמעיין (משחק מילים ברוסית שלשלושתן שלוש המשמעויות) ממנו שאבו שאר האומות כולן את אמונותיהן ואת דתיהן.
היהודי הוא החלוץ לפני המחנה בראשה של החירות.
היהודי הוא החלוץ לפני המחנה בראשה של התרבות האנושית.
היהודי הוא סמל הנצחיות.

[טולסטוי].

https://he.wikipedia.org/wiki/לב_טולסטוי

נו ומה זה קשור?

לפי דרכו של קונפוציוס ותלמידיו, מיטב הילדים הסינים מגיל קטן ועד שנות ה-20 או ה-30 לומדים ספרי חכמה ומוסר וקונים ידע נרחב, ואח"כ עוברים בחינות על מנת לשרת כפקידים בשירות המדינה. המעמד של המלומדים הקונפוציאנים היה כמו של ת"ח בישראל. סו שי, מחבר השיר, היה מלומד שחי בתקופת שושלת סונג, עבר בהצלחה את המבחנים, ושירת בתפקידים שונים בשירות המדינה. הוא ביקר רפורמה שעשתה קבוצה של פוליטיקאים. הם האשימו אותו בחתירה נגד הקיסר, מה שגרם לגלות ממושכת, עד שנסלח לו. סו שי מבקר בשיר "הולדת הבן" את הפוליטיקה של זמנו, בה אנשים חסרי כישורים הצליחו להגיע למשרות בכירות. פירוש שירו: המלומד לא אוהבים לשמוע את ביקורתו ומתנכלים לו ואינו מאושר, בעוד בור ועם הארץ אין לו דאגות, מעביר את ימיו ב-"אושר", ויכול אפילו להתמנות לשר בכיר בממשלה 🙂

זה לא בהכרח סותר את מה שכתבתי. מאיפה לך הפירוש?

סו-שי היה מלומד קונפוציאני, וכל המלומדים הקונפוציאנים דוגלים בחינוך ולימוד.

נו ו? זה עדיין לא עונה לי.

ברור לי שזה פירוש השיר. איך אתה הבנת אותו?

על משקל מה שכתבתי, אבל זה גם לא סותר את הפירוש שלך.

הפירוש שכתבת מתאים יותר למערב מאשר למזרח. המשורר האנגלי מילטון חיבר בצעירותו שני שירים תואמים: "האיש השמח" העוסק בחיים קלי דעת, ו-"האיש הדואג" העוסק בחיי למדנות המלווים במלנכוליה. אצל הקונפוציאנים אושר הוא אושר מוסרי, המקור של שמחה הוא מידות טובות, ולפיכך רק חיים של חכמה, ולא חיים קלי דעת, מביאים לשמחה.

בדקתי ולמדתי קצת על השיר של סו שי.

המסורת הקונפוציאנית מתבטאת בשיר הבא שהמשורר הגדול טו פו כתב לבנו:

התחלת לחבר שירה ולהבין את החוקים,
יודע שעליך לכסות את מיטתך בערימת ספרים.
התחלת לשנן את השירים הגדולים של העבר,
ועליך להפסיק לכסוף למשחקים גחמניים.
במנוחתך, תוכל לשתות כמה כוסות עם אבא,
הן בשנה הבאה תהיה גבוה כמוני.
הגיע עת למלא את כרסך בספרי הלימוד העתיקים,
הן נראה שיש לך כתיבה נאה.
ארבע-עשרה הוא גיל לפעול לפי שאיפות (ללמוד),
ולהיכנס לבין שורות שלשת אלפי התלמידים של קונפוציוס.
זנגזי וזיקסיה הראשונים במעלה מהם;
רק אנשים מוארים כמוהם מורשים להיכנס להיכלו!

אבות דחפו את בניהם ללמוד שירה ולימודים קונפוציאנים על מנת שיעברו בהצלחה את מבחני הכניסה הקשים של שירות המדינה של הקיסרות הסינית.

השיר של סו שי הוא מעין תשובה לשיר של טו פו:

כולם מקווים שבניהם יהיו חכמים/נבונים/מבריקים
אך להיות פיקח מדי זה מה שהרס את חיי.
הלוואי שתהיה בור ונבער, בני היקר הקטן,
ותתעלה, בלי דאגות, למשרות בכירות!

כוונת השיר לפי חוקר שירה סינית: "המשורר אומר שחייו נהרסו ע"י פקחות שגרמה לו להעליב בשוגג פקידים בכירים, ועדיף אם בנו יהיה טיפש כמוהם. ההומור של השיר נדיר בשירים על בנים".

הביקורת ההומוריסטית של סו שי איננה על החכמה או על הבינה או על הלימוד, אלא על החברה בת זמנו המכשירה מילדות מלומדים האמורים לתקן מוסרית את המדינה, ובפועל מבזה אותם תחת שלטון של פקידים בכירים נבערים מדעת.

יישר כוח מ80.