מה לעשות בסדר ערב?

שלום הרב.
בע"ה בזמן אלול הקרוב אתחיל ללמוד בישיבה (הר עציון). בזמן אלול וחורף נלמד מסכת גיטין. כדי להכין את עצמי החלטתי בתחילת החופש להקיף את המסכת בבקיאות גפ"ת, ובס"ד היום התחלתי פרק תשיעי (בע"ה אסיים את המסכת עד יום שני הקרוב). 
דא עקא, שסדר ערב לרוב מוקדש ללימוד המסכת בבקיאות. לכאורה אין טעם לחזור על המסכת בבקיאות שוב, ובטח שלא להקדיש לזה כמה שעות יקרות בכל יום. אז אני מתלבט מה לעשות במקום זאת בסדר ערב. 
חשבתי על שלוש אפשרויות עיקריות:
א. ללמוד ספרי אחרונים ישיבתיים, כדי לחדד את מיומנות הלימוד בעיון. לישיבה יש קו בריסקאי די חזק, אבל אולי כדאי דוקא להחשף לצורות לימוד שונות (כמו החזו"א למשל). או שמא טרם הגיע הזמן "לעבור מפונוביץ' לסלבודקה". 
בכל מקרה, האם מומלץ ללמוד ספרי אחרונים על המסכת, ועל הסוגיות בהן עוסקים, או דוקא בתחומים אחרים? והאם יש לרב המלצות לספרים ספציפיים?
ב. הלכה. ככה"נ אתגייס בסוף זמן קיץ, וחשוב לי לדעת היטב הלכה כשאגיע לצבא (בעיקר שבת, עירובין ותפילה), שיהו מחודדין בפי. באופן כללי, אני חושב שזה בעייתי להציע חילוקים דקים בזיקת יבום אבל לא להכיר דיני בורר ומוקצה. לא רוצה לגמגם מול שאלות בסיסיות בהלכה. 
אם אלמד הלכה (אפשר להקדיש לכך גם רק חלק מהסדר) – כיצד הרב ממליץ לעשות זאת? טור ב"י ומהסוגיות בתלמוד, או דווקא ספרים בני זמננו כמו פנה"ל? 
ג. אני מתעניין גם בסווגי לימוד לא בריסקאיים־ישיבתיים קלאסיים. אולי אתעסק בספרות הגאונים, בפרשנות התלמודית של ראשוני אשכנז/ ראשוני ספרד/ בעלי התוספות, או במדרשי הלכה (תחום שמרתק אותי, ואני רוצה להקדיש לו יחס ראוי). אני מתעניין גם בהסתכלות המחקרית על התלמוד (שמעתי פעם שיעור כללי של הרב דוד ביגמן, ונהניתי ממנו מאוד. לא מזמן גם התחלתי ללמוד שרידי אש, והשימוש שלו במתודות מחקריות בשילוב עם למדנות הוא מופלא בעיני). 
ואולי כדאי בכל זאת לחזור על המסכת בבקיאות? או שמא לקרוא את 'אתיקה' של שפינוזה? 🙃
בשולי הדברים אוסיף שהלימוד בסדר ערב הוא בד"כ עם חברותא בוגרת (משיעור גבוה יותר), עם כל ההשלכות הכרוכות בכך (אפשר להתמודד עם ספרים וטקסטים מורכבים; לימוד הלכה 'שטחי' הוא פחות רלוונטי, וכו'). 
בקיצור, אשמח לשמוע את דעת הרב בנושא.
תודה מראש.