מוניזם סבלני

שלום,
שמעתי בימים האחרונים את הרב מגדיר "מוניזם סבלני" כוויכוח בו שני הצדדים מסכימים על השיקולים אך אינם מסכימים אלו שיקולים מכריעים. (תקן אותי אם אני לא מדייק בהבנה).
אני מנסה להבין מה בדיוק מביא אותי להיות סבלני לשקלולו של האחר. אם אני בטוח ששקלולו לא נכון, הרי שהוא חוטא ועלי לנסות לשכנעו ואולי אף לכפותו לדעתי. אם אני חושב ששני השקלולים הם אפשריים הרי שחזרתי להיות פלורליסט. אולי הכוונה היא שאני חושב שהשקלול שלי הוא הנכון אך אני לא בטוח ולכן אני נותן מקום לדעתו של האחר מחמת הספק? אם זה הכיוון, האם זה מחמת שהשקלול הוא בהגדרה הכרעה שאין לה נימוק, משהו אינטואטיבי?
מעבר לזה, מהו ההבדל בדיוק בין ויכוח על סט השיקולים לבין ויכוח על שיקלול שיקולים. אם יש שיקול שאני חושב ששייך לעניין ובן שיחי חושב שהוא לא קשור, אם אני חושב שכדאי לאכול את השוקולד כי הוא חום ובן שיחי חושב שזה שטויות, האם זה הופך אותו ללא לגיטימי כי הוא משתמש בסט אחר של שיקולים? מדוע?
 
תודה