מיסוי ודינא דמלכותא – שלל תהיות

שו"תקטגוריה: הלכהמיסוי ודינא דמלכותא – שלל תהיות
דן שאל לפני 2 שנים

שלום!
עיינתי בדבריך בנוגע לדינא דמלכותא ותשלום מיסים. להבנתי, הרב מתבסס על האלמלא מוראה של מלכות (==הצו הקטגורי), אך דווקא בשל כך ממקד את החובה בלהיות אזרח טוב, כמקובל. אשמח ללבן מספר שאלות:

  • מה גבולות החיפוף? די ברור שאי דיווח על עבודה חד-פעמית של שעה-שעתיים, היא סבירה לחלוטין, ואין טעם לטרוח ולפתוח תיק על זה וכדומה. חושב שניתן היה לעשות אוקימתא בחוק למצבים מעין אלו, גם אם לשון החוק מורה אחרת. אבל אם הנקודה היא להיות כמו שאר האזרחים – באופן גס, כמעט כל האזרחים מעוניינים לשלם מס מועט ככל הניתן, גם שלא לפי החוק. אם אפשר לא לדווח ולא להיתפס – לא ידווחו. אם אפשר לשלום לקבלן בשחור, ולחסוך את המע"מ – ישלמו בשחור וכו' וכו'. בסוף כמעט ולא הבדל בין אזרח נאמן לאזרח לא נאמן בנקודה זו.

 

  • במקרים רבים, שיווי המשקל המקובל בשוק מתבסס על תופעת ההעלמה. אם מדובר במס מופרע שהרוב מעלימים חלק, תוקפו תלוי במציאות החברתית הרווחת; אם מדובר בקבלן או אינסטלטור שכולם עובדים בשחור, ולא ישרדו אם ידווחו כדת וכדין אל מול חבריהם שמעלימים? בסופו של דבר קביעת החוק גם מתחשבת בנהלי הגבייה הקיימים… האם זה כלול בחיפוף המותר לדעתך? מהם הגבולות?

 

  • ניסיתי להבין את ההתנהלות של החברה החרדית בנקודה זו, שבגדול – נעשה לה כהיתר, והבנתי מספר נקודות שלכאורה יש בהן אמת מסוימת – בדברי הפוסקים מצויות מגבלות מסוימות (חוקים יציבים מדורי דורות; יעדים של הכסף; קרקע; יושרת המלכות). ברור שהרבה מהקריטריונים לא מתקיימים בצורה מלאה במדינה מודרנית, אבל מי שמקבל את העיקרון, שברור שהמדינה צריכה מיסים, ישפוט את היישום בעין טובה. לגבי חלק הארי מהטיעונים, דומה שהטיעון הפשוט, שמדינת ישראל, ומדינה מודרנית ככלל אינה גרועה מהמלכויות המתוארות בגמרא, שלגביהן אסור להבריח את המכס. מה דעתך?

 

  • האם העובדה שחלק מהכסף מגיע למטרות של עבירה מצדיק השתמטות ממיסים ככל הניתן. טענתי בפני שכן חרדי, שהדבר דומה לבניין משותף עם חילונים, שבו מעלית רגילה עובדת בשבת, והשכן הדתי יתחמק מלשלם את חלקו בוועד בית… אבל יכול להבין את הטיעון. אם היחס של מישהו לשלטון, כשלטון רשע – גם אם גובה מיסים ומחלק זכויות בצורה שווה, המטרות המלחמתיות שלו מרושעות (פוטין? שלטון נאצי?), אני מזדהה עם המסקנה. וכאן חוזרים בסוף לשאלת היחס למדינה, אם היא מרושעת ולא רוצים שכספנו יעצים את הרשעה, נגיע למסקנה ש'מצווה לגנוב מהמדינה'…

 

  • חושב שניתן לערער על תשלום המיסים מכיוון אחר – שיוויון בתשלום ובחלוקה. אמנם, הציבור החרדי חש שמוזנח בקצבאות [ייתכן שכך הדבר בכל הנוגע לתקצוב ישיר, ולא התקצוב העקיף במערכת הרווחה], אבל ציבורים אחרים חשים שהם מנוצלים. למעשה, ברור שהעשירונים הגבוהים ביותר מפרנסים את כל השאר, ובמיסוי שולי אגרסיבי להחריד. מי שמשלם מס גבוה מאוד עלול לטעון ולחוש ניצול וחוסר שיוויון. האם סמכות המלכות אינה מוגבלת למול תופעה כזו? ניתן להכניס זאת בסעיף שדורש מס עתיק ושיוויון בפני החוק, אך שניהם אפשריים ביישום כזה או אחר של המקרה? אם המלכות מטילה מס של 90% מהתוצר, צריך להישמע לה? האשראי התורני למיסוי של גוף חילוני במהותו הוא אינסופי?

סליחה על האריכות, ותודה רבה! מחכה לדבריך מאירי העיניים…
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שנים

נמחקה לי התשובה כי העלית את השאלה הזאת שש פעמים.
אענה שוב בקצרה:
1-2. איני יודע להעביר קו ברור. טענתי היא שאין הבדל בין ההתייחסות ההלכתית לבין התייחסות של שכל ישר ומוסר טבעי. מה שתאמר שם תאמר כאן.
3. מסכים לגמרי.
4. עבירה הלכתית אינה בהכרח רשעות. יש אנשים שלא מאמינים במה שאתה מאמין ולכן פועלים אחרת. לכן אין להשוות לנאצים ופוטינים (אולי) וכו'. אפילו לגבי פסול עדות, יש פוסקים שכתבו שהאידנא מחללי שבת אינם נפסלים כרשעים.
5. כל אחד מרגיש מקופח. בסופו של דבר מס פרוגרסיבי הוא בהחלט מוצדק ומקובל בכל העולם. בוודאי הוא בגבולות הסביר. העשיר מגיע לממונו בעזרת המדינה וכלל הציבור שמספקים לו שירותים (תחבורה, תקשורת, עובדים למפעלים שלו, ביטחון ומשטרה, חינוך ותרבות ועוד). לשאלת הגבול המדויק אין לי תשובה.

דן הגיב לפני 2 שנים

1-2 לא חושב שהצגתי מקרים גבוליים. יש כאן שאלה עקרונית, האם החיפוף הוא רק למקרים שגם אנשי חוק היו מבינים שמדובר בעיגול פינות סביר (לא לתת תלוש לבייביסיטר על עבודה של שעתיים…), ובין העלמת מס בהיקפים גדולים – אבל כזו המקובלת בחברה. ובפועל – אין כמעט אזרחים המרגישים מחויבים נורמטיבית לתשלום מיסים, וזו עבירה מוסרית להעלים מיסים. כך שאם מקבלים את ההגדרה המרחיבה, לא הותרת מקום כלל לאיסור זה. אינך נוקט עמדה בשאלה עקרונית זו?

4. אם המדינה לא היתה רשעה במובן שהצגת, אלא מאמינה בחילונית \ נצרות \ ע"ז ופועלת לכך בכל כוחה – האם עובדה זו כשלעצמה לא היתה מצדיקה התנערות של אזרח משותפות במיסים שמטרתם נוגדת את אמונתו?

5. מבלי גבול מדויק, יכול לקבל את הטענה שאם מרץ עולה לשלטון ומטילה מס של 90% לעשירון העליון, יש כאן 'חמסנותא דמלכותא'?

בנוסף – האם מבחינה הלכתית אין מקום להגביל את היעדים של המיסים, בין צרכי ביטחון, חינוך בריאות לתרבות, ולהבדיל לרווחה? דומני שבהלכה יש מגבלות מעין אלו (אם כי מחויבות לכפיה על צדקה, לא כמס אלא כמצווה). כל מודל מרחיב ומצמצם של מיסוי ומעורבות ממשלתית יהיה מקובל על ההלכה במלואו?

אוסיף עוד נקודה – בעולם קיים מרד מס. התנערות משלטון על ידי אי תשלום מיסים, כסוג של הפגנה, במטרה לנער אותו. יש כאן הד ל'עדיין לא יצא טבעך בעולם'. מניח, שמצב זה עשוי להיות מקובל עליך?

רוב תודות!

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

1-2. עיגול פינות שאנשי חוק היו מאשרים אינו חיפוף. חיפוף פירושו פעולה נגד החוק. לדעתי מה שאזרח נורמטיבי עושה הוא בד"כ קביל גם הלכתית.
4. לא. כי הוא נהנה משירותיה של המדינה הזאת ועליו לשלם. כל אזרח לא מזדהה עם חלק מהפעולות. בשביל זה יש דמוקרטיה. אתה חושב שדינא דמלכותא נאמר רק על מלכים גוים כאלה שכל פעולותיהם נעשות על פי ההלכה (=הקבוצה הריקה)?
5. נראה שכן. תלוי במצב ובהנמקות.
6. אין הלכות שעוסקות במיסים. כתבתי כאן לא פעם שהחלקים הללו בשו"ע הם לא חלק מההלכה. מעבר לזה, בהלכה בהחלט כופים על הצדקה.
7. מרד מסים אפשרי אם הנסיבות מצדיקות זאת.

השאר תגובה

Back to top button