מערכת יחסים רעילה?
שלום רב.
קשה לי משהו והוא לא לגמרי מוגדר, אז בבקשה תעזור לי להבין.
אני מכיר את דעתך שאי אפשר ללמוד כמעט שום דבר מהתנ"ך.
אולם אני משער שיש מעט שכן. כמו לדוגמא: שכנראה חשוב לאלוקים שנתייחס יפה לגר ושלא נעבוד עבודה זרה.
אתה הרי לא מתייחס לטקסט כסינית.
פרשת כי תבוא הציפה בי חוסר הבנה.
אלוקים מתאר שם אלימות מטורפת כלפי כל מי שלא ילך בדרכו, עם פירוטים גרפיים מזעזעים ומבחילים כמו :
{נג} וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ: {נד} הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר: {נה} מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ: {נו} הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ:
לנשום עמוק:
וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:
מה זה אמור להביע?! אני באמת מנסה להבין?!
מרגיש ממש כמו מערכת יחסים רעילה.
אלוקים אומר לאורך כל הפרשה:
או שתקיימו את המצוות או שאתעלל בכם בכל דרך שהיא.הכל, אבל הכל אני אעשה.
אין לכם זכות קיום אם אינכם הולכים בדרכי. חד וברור.
ואני הקטן מתקשה בכמה דברים:
אני מכיר את עמדתך לגבי אי ההתערבות בימינו.
אבל כלפי הימים הקדומים, שכן היתה התערבות ושם החומש והנביא מתארים אירועים שהנביאים אומרים מפורש שהמלחמה או המחלה זה עונש על התנהגות סוררת.
וכך מתואר בחומש ובנביא שאכן קרה עשרות פעמים.
א.
איך מתייחסים לישות הזאת שנקראת אלוקים?
מצד אחד הוא מצווה בתורה 36 פעמים לאהוב את הגר, ואפילו את המצרים!!! לא יאמן איזו רגישות מוסרית.
הוא מצווה על חסד וצדק וחמלה עשרות פעמים עד לרמה הקטנה ביותר שהאביון יוציא את העבוט החוצה. וואו. מרגש באמת.
ומצד שני:
וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:
איך זה עובד ביחד ?! הכיצד אפשר לדרוש מהאדם להמנע מפגיעה ולו הקטנה ביותר בזולת, ומצד שני לדרוש ולצוות אותו ולהפעיל אותו באלימות וסבל עד כדי טירוף מוחלט.
מה קורה פה?
זה מרגיש כאילו שני אנשים שונים כתבו את הטקסט הזה.
אינני מבין איך טקסטים של דרישות מוסריות כאלה גבוהות מתכתבות עם טקסטים של אל זועם, קנאי, קטנוני, חסר גבולות ופרופורציה.
אינני מצליח למצוא כיון מה הוא.
ב.
במידה והוא באמת מעניש באלימות ברוטלית שכזאת, האם יש מקום וגבול שבהם אנו בני האדם נבוא ונאמר:
לא מתאים לנו, הקשר הרעיל הזה לא בשבילנו. תודה שבראת אותנו, חן חן ,אבל איננו מעוניינים בקשר עם ישות שכזאת.
האם משפט כזה יש לו מקום מבחינה פילוסופית ומוסרית?
תודה רבה.
בלי קשר להוראות המוסריות שלו, דרכיו כלפינו נראות לא מובנות. העונשים נוראיים. כנראה שיש לכך סיבה הגיונית-מוסרית, כלומר כנראה שמי שעושה מעשים כאלה פוגם בצורות מאד אנושות במציאות ובמטרותיה (האם היית חושב כך גם אם היית מבין שהמעשים הללו גורמים לכיליונו של העולם?!), ולכן באים איומים כאלה. ומשעה שמקבלים את זה, זה גם לא סותר את היחס לגר וההנחיות המוסריות. בקיצור, את הממד ההלכתי-רוחני, בניגוד לממד המוסרי, אין לנו כלים להבין ולכן קשה לבקרו.
לגבי מערכת היחסים הרעילה, אני חושב שאין לזה מקום. הסיבה היא קודם כל פורמלית: התחייבנו לקיים. אבל מעבר לזה, גם מהותית:1. מה שכתבתי קודם: אין לך באמת כלים לקבוע זאת. אתה לא מבין מה עומד על הכף. 2. המחויבות שלנו כלפיו לא מותנית ביחסו אלינו אלא בהיותו אלוה שברא אותנו.
אתה יכול כמובן לסרב סירוב מצפוני, אבל מה תרוויח? תדפוק את הקב"ה? אם תעשה זאת הוא לא יעולל לך את כל זה? ומעבר לזה, בהנחה שיש ערך לקיום המצוות ויש לזה תוצאות חשובות (תיקונים), איך תשיג את הערכים הללו אחרי שתשבור את הכלים ותזנח את מחויבותך להלכה? בגלל שאתה כועס תחריב את העולם? לא סביר.
טוב, מה יש לומר, אתה צודק.
אבל,
נכון, שאין לי כלים, כי אני לא יודע מה הנזק. אבל גם הנזק הרוחני הוא השערה שלי, אלוקים טוען שיש כזה, ואני מאמין לו, אני לא ראיתי זאת.
השאלה היא האם אני מצליח להניח ולהעריך שיש הצדקה כל שהיא לכזאת התנהגות איומה.
אביא דוגמא:
כשאני רואה מישהו חובט ואונס ילדה קטנה במחסן זנוח, והוא מגרגר בתאווה.
האם אני יכול לשער ולומר שכנראה שאין שום הצדקה לפעולה כזאת.
אני משער ששום דבר כרגע לא ישכנע אותי למה זה סיטואציה תקינה וטובה. פשוט משער ברמה גבוהה.
השאלה היא האם אני מוצא הצדקה אפשרית פוטנציאלית להתנהגות אלימה וברוטאלית של אלוקים.
האם אפשר לקבל היתכנות שהתנהגות כזאת היא מוסרית להפליא.
אם האנס היה מציג בפניך טענה סבירה שמצדיקה את התנהגותו בהחלט היה מקום לשקול זאת. אני יכול להבין שכשאתה עומד מול הסיטואציה יהיה לך קשה לקבל אותה, אבל זו תהיה טעות של הליכה אחרי רגש. גם במקרה כזה יש לבחון את טענותיו לגופן ורק אז לגבש עמדה.
גם במקרה שלנו אלוהים מציג הצדקה כזאת. כעת עליך להחליט האם אתה מקבל אותה או לא, ולנסות לנטרל את הכעס מול התיאורים הקשים שאתה קורא בתורה. לי יש בו אמון. כאן הכל מתחיל ונגמר ועל כך הכל עומד.
אוקי, תודה רבה רבה.
אני מנסה לבנות את האמון.
אני חייב לציין שזה לא רגש נסער,
זאת באמת בדיקת היתכנות של הצדקה כל שהיא להתנהגות הזאת.
אשמח להבין דבר נוסף שקשור ממש לעניין.
ראיתי ששאלו אותך בעבר בש"ות על מצוות מחיית עמלק, ושם ענית שיש את פירושו המתון של הרמב"ם שקוראים להם קודם לשלום.
השואל הקשה לך ששיטת רש"י היא להרוג את גזע עמלק בכל מצב.
וענית לו: מדוע לבחור פרשנות קשוחה שכזו.
ועכשיו לשאלה.
אם אנו מניחים שהנזק הרוחני הוא עצום ונורא ומצדיק עונש נורא.
אז מדוע לבחור בפרשנות של הרמב"ם, נכון שזה יותר מוסרי, אבל מי יודע איזה נזק גורם עמלקי שחי?!
אני משער שהרמב"ם בעצמו פירש כך מכיון שהיה קשה לו העניין המוסרי.
וזאת גם הסיבה שאתה בחרת ללכת עם פירושו.
אז השאלה מדוע לפרש בפירוש שכזה שלכאורה פחות מתאים לפשט הפסוקים בנביא.
הרי הנזק הרוחני יכול להיות נורא לא פחות, וכפי שראינו הוא מצדיק מחירים מוסריים קשים כדי למנוע אותו.
ברור שמבין האופציות האפשריות אתה בוחר את זה שנמצא בניגוד פחות חזיתי עם המוסר. נכון שייתכן ציווי שלא יתאים למוסר, אבל אפושי מחלוקת לא מפשינן.
למי שמתעקש להאמין באלוהים מוסרי ישנה עוד דרך להתמודד עם הדילמה: להסיק שעל אף שהוא קיים את הקללות בתנ"ך הוא לא כתב.
אמנם כל אדם שמסוגל לשרוך נעליים לבד מסוגל גם להבין שהתנ"ך כולו נכתב על ידי בני אדם שחלקם כנראה עשו זאת תוך הזיה שאלוהים מדבר אליהם, אבל הדילמה שהצגת אכן עוזרת להשתחרר מהסיפור הדתי המופרך.
וואו, טוב שיו"כ מתקרב שאין צורך לשרוך נעליים. באמת מרגיש שיכולת השריכה שלי קצת בירידה. (גם השליטה בסוגרים…)
איני יודע אם אתה שורך את נעליך לבד בימי חול. כך או כך אני משוכנע שברגע שתעז לחשוב לבד ובאופן עצמאי תגיע גם אתה למסקנה ש-24 הספרים שמרכיבים את התנ"ך הם יצירה אנושית, בחלקה מופלאה ובחלקה חולנית.
נחכה שאצבור תעוזה. בינתיים אני ממש מפחד לחשוב ןלהחזיק בעמדות דתיות לא מקובלות, ןבטח לומר מה שאני חושב בקול רם. אולי אלו הסוגרים?…
להחזיק בעמדות לא מקובלות או שנויות במחלוקות לא אומר שאתה חושב לבד. גם בחור ישיבה שקורא את דרידה בישיבת חברון חושב עצמו לאינטלקטואל חתרני למרות שבפועל הוא שוחה במי אפסיים. גם ילד שמתחצף להוריו סבור שלהתחצפות מקור רציונלי טהור ולא מבין שמדובר בתגובה פסיכולוגית פשוטה של מרד נעורים.
אם לנקוט דוגמה מסוימת: חוסר היכולת שלך להודות בכך שאתה לא מאמין שהיה מעמד הר סיני למשל הוא דוגמה מובהקת להעדר התעוזה שלך לחשוב באופן עצמאי.
נכון. הוא אשר אמרתי. תודה שאתה מעמיד אותי על מגרעותיי. מכיר איזה גריאטר טוב?
לא הבנתי את תשובתך. הרב,
מדוע לבחור את הפשט שפחות מתנגש חזיתית עם המוסר, גם כשזה פחות מתאים לפשט הפסוקים?
הרי אולי כשאתה בוחר פשט מתון אתה פוגע פגיעה רוחנית מזיקה ואיומה בכך שהנך לא הורג עמלקי. על הצד שהאמת כרש"י.
אמנם חסכת את הסיכון של הריגה חף מפשע, כשהלכת כרמב"ם,
אבל אולי צריך להרוג כרש"י כל עמלקי מסיבות רוחניות ואתה משאיר את העולם עם הסכנה הנוראית הזו?
משתי סיבות:
1. דיון מהי האמת. ברוב המקרים יש חפיפה בין המוסר להלכה. העולם נברא כך שהמטרות הרוחניות גם הן מושגות בלא תרצח, לא תגנוב, צדקה, כיבוד הורים וכו'. החריגים הם עדות לכך שהמטרות המוסריות שונות מהרוחניות אבל בורא אחד נתנן.
2. דיון בהכרעה גם אם אני בספק. גם אם לא יודעים מה האמת, המטרה המוסרית בעינה עומדת והמחיק המוסרי קיים. כדי להוציא ממנו צריך ראיות. ככל שהמחיר כבד דרושות ראיות חזקות יותר כדי להוציא ממנו. כדי להרוג תינוק אני צריך להיות בטוח לגמרי שזה מה שהתורה רוצה.
אגב, שתי הסיבות הללו הן שגורמות לאנשים להתבלבל ולחשוב שיש זהות בין הלכה למוסר. ולא היא.
אלחנן,
נראה לי שניתן לשאול את השאלה הזו על המציאות עצמה, בלי כל קשר לתורה. הרי מצד אחד העולם מלא בטוב, במיליארדי אנשים שחווים המון חוויות נעימות ומהנות במהלך חייהם, ומצד שני באותו עולם יש גם הרבה רוע וסבל. איך ניתן להבין את הסתירה העצומה הזו?
השאלה הזו העסיקה רבים במשך ההיסטוריה. יש שהסיקו ממנה שהעולם מנוהל ביד שני כוחות המתגוששים ביניהם, יש שהסיקו שהוא מנוהל ע״י כח עיוור חסר תבונה (המכונה ׳טבע׳), יש שהסיקו שהמנהל הוא רע, ויש שהסיקו שהוא טוב ורק שהתנהלותו אינה מובנת לנו.
התורה ללא ספק נוקטת בגישה האחרונה, כך שאם הינך מקבל אותה לגבי המציאות תוכל לקבל אותה לגבי התורה עצמה, שסה״כ מוסיפה כמה פרטים חשובים להבהרת אותה מציאות.
אם אינך מקבל את הגישה האחרונה הרי שבאמת לא תוכל לקבל את התורה כאמת עוד לפני השאלה הספציפית על פרשת הקללות.
לרציונליות פשוטה,
אינני יודע בדיוק את אלו חלקים בתנ״ך הינך מכנה כ״יצירה חולנית״, אבל אני מניח שמדובר במיעוט קטן מהטקסט. אם כנים הדברים הרי שסביר יותר להניח שיש איזה הגיון מאחורי הדברים ה׳חולניים׳, שהרי הוא מעורבב עם דברים אחרים נפלאים, ויותר מסתבר שיש פה הגיון מסויים מאשר לאבחן את הכותב כסכיזופרן.
גם אם נניח שמדובר בכותב נפרד לגמרי ורק העורך הוא שהיה חולני וערבב טקסטים סותרים יחד, הלא הרבה מאד חכמים במשך השנים כן קיבלו את הדברים כמתאימים לשאר הטקסט, כך שמסתבר שהיה להם איזה רציונל לחשוב כך, וכדאי לנסות להבין מהו. ההנחה שכולם היו כה טפשים ורק אתה ועוד כמה אקדמאים בדורות האחרונים הם חכמים ורציונליים, יש בה לא מעט מן היוהרה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer