מקרר בשבת

התכוונתי שאם אני לא נהנה מהאור, ואין לי שום תועלת בו, וגם אין בכוונתי להדליק את האור, אז זה אינו מתכוון, וזה אמנם פסיק רישא, אבל לא ניחא ליה.

פסיק רישא דלא ניחא ליה אסור (אולי מדרבנן) לרוב השיטות. לפי תוס' זו משאצל"ג, ולשאר ראשונים אין בכלל קולא של לא ניחא ליה.

מה הרב חושב על סברת הרשז"א שהדלקת האור אסורה משום מתכוון גם כאשר איננו חפץ בכך, משום שכך דרך פעולתו התקינה והרגילה של המכשיר?

לא הכרתי. על פניו נשמע לי מוזר. זה לכל היותר יכניס אותנו לפסיק רישא, אבל למה זה קשור לניחותא? גם גרירת ספסל על קרקע רכה באופן תקין יוצרת חריץ.