ניסוי מילגרם‎

היי מיכי
אירועי יום  השואה  טילטלו  אותי  חזק,  וכאילו  לא די באלה, הרי  המלחמה בסוריה מעצימה ומקרבת את  תחושות האימה. 
ואני  מוצא  שואל את עצמי  האם אין סמכות  רוחנית  כלשהי בקרב  הסורים  שמסוגלת  להתוות  איזה קווים  אדומים  למדיניות הטבח?  התשובה  ברורה- אין ,כי  בפועל אין  "עם  סורי".  וכמובן- ניסוי  מילגרם מוכיח  לנו  שההישמעות לסמכות-  צייתנות ,כוחה  עולה  בהרבה  על אמפטיה. .
עכשיו אני  רוצה  לחדד:  לא  צריך דווקא מעשי  טבח  כדי להיווכח באין אונות המוסרית  שלנו:  כל  מי  שעוסק בעניני  בריאות מכיר  את  התופעה  בה  אנשים  חולים סופניים  הסובלים ייסורי שאול  מבקשים שהצוות  המטפל  יגאל  אותם  מייסוריהם. כמובן  שהרופאים ואחיות מנועים מלהיענות  לבקשות אלו. 
כמה  שנים עברו  עד  אשר מערכת החקיקה והמשפט  הואילה לאשר שימוש בקנאביס  רפואי?
אולי  אפשר לייחס  אטימות  זו  לייסורי הזולת  לעובדה  שהמין  האנושי  הורגל  בצירי  הלידה שכנראה  השפיעו על  האמפטיה שלו.
גם אם  נניח שהערה זו  נכונה,  הרי  שהגיונה  לקוי-  צירי הלידה  מסתיימים  ביצירת חיים  חדשים, נוספים.  חוץ  מזה שכיום  יש אפידורל.  כמובן שבדקתי  האם החרדים  נזהרים לקיים  את  "בעצב תלדי בנים", אבל בעניין  זה הם  מתנהגים כבני אדם  מהישוב. ומכיוון שכבר דשנו  בעבר  בסוגיית הייסורים, עלה בדעתי שאולי  הבעיה  נעוצה  בהתמקדות הפורמאלית  באיסור על  נטילת חיים [שגם לעניין זה  יש  כידוע לנו פרשנויות מקילות…] אמנם כשמדובר  בעניין  "מיתת  בית דין"-  חז"ל תיקנו "ברור לו  מיתה יפה",  אבל צערם  של  בני  אנוש היה  משני  אצל חז"ל יחסית  לקיום המצוות.  אולי  הארוע  הכי מטלטל  בעניין  זה  היא פטירתו  של ר' יהודה הנשיא. גם אם נניח שלא  כל מה  שמסופר  במדרשים הוא בדיוק  תואם את  העובדות, הרי כך הוא  התקבע  בקאנון  שמעצב את רוח האומה. חביבין יסורין!
האם  יש לך  בשורה  עבורי בעניין  זה [או שמא השגות?]
כל טוב