סמכות פורמלית בענייני אמונה

מזכיר לי שפעם הייתה מחלוקת בהלכה האם חכמי ההלכה קובעים מציאות בפסיקתם או לא, כלומר האם כשהם פוסקים למשל שיש שדים אז יש שדים ואם יפסקו שאין אז השדים יפסיקו להתקיים. והיתה מחלוקת על זה והוכרע שאין בפסיקת חכמים כוח לשנות את המציאות ומאז פסיקת חכמים אינה משנה את המציאות

הבעיה שאפשר לבדוק את זה אמפירית. נגיד שחכמים יקבעו שחוק טבע מסויים לא יתקיים או ישתנה ושחובה להאמין בזה ולבדוק אם הוא ישתנה.
למשל יכולים לקבוע שתאוצת הכובד בכדוה"א רק 5 מטר לשניה² ולבדוק את זה אמפירית.
או לקבוע שתורת היחסות לא נכונה ושזה כפירה להאמין בזה ולבדוק אם עדיין מתקיימת.

הם גם יכולים לסכל ככה את המתקפות של האויב על ידי שינוי חוקי הטבע שעליהם מתבסס הנשק שלהם. או לקבוע שמי שהשם שלו עלי, מוחמד או חוסיין ימות מיד ושחובה להאמין בזה. מיד הקב"ה יהרוג לפחות חצי מהאיראנים.

יפה!!! 🙂
ידועים דברי הש"ך בשם הירושלמי על בת שלוש בתוליה חוזרים, שכשבי"ד מעברים את החודש בתוליה חוזרים לחזור. הזוי. די ברור לי שהכוונה המקורית היא שכך נוהגים בבי"ד כי הקו הוא פורמלי. אבל גם אם לא, מסתבר ששום דבר בטבע לא משתנה.

אתה יודע היטב שההתייחסות לירושלמי זה בפוסקים לא ממש כך ראה למשל בש"ך יו"ד (לא זוכר איפה בטוח שכבודו יודע) שהסביר כן דברי הפוסקים בוסת לחודש שאין שום טעם מלבד מה שבי"ד מקדשים את החודש עיי"ש, אז לדעתך כל ענייני הוסתות הם טעות, בסדר, אתה גם יכול להחזיק שזה הזוי, אני לא מתנגד, ומה שדי ברור לך במחילה, ע"ז היו סומכים על הפסוק לקל גומר עלי? ממש דחוק. (וע"ע מהר"י מינץ י לגבי בן י"ג בשנה מעוברת) ומ"מ כמובן שהשאלה שהועלה כאן קשה אפי' להגדירו כטיפשית היא פשוט מנותקת מהמציאות. (גם לפניטיקאי חשוך כמוני יש גבולות… אגב, מתאמרה משמיה דהאדמו"ר מקוצק ז"ל שכשהרמב"ם כ' שאין שדים אז נתבטלו… במחקר שכתבתי על עמדת הרמב"ם לגבי שדים הערתי על כך: "אולי לפ"ז כשהרמב"ם כ' גודל השמש אף שאינו נכון (והארכתי במק"א) נפסק כמותו ונתקטן השמש, (אלא שצ"ע מתי חזר ונתגדל?), ברצינות, אני לא מתלוצץ מהקוצקר ז"ל, אני מתלוצץ מאלו הלוקחים דברים כפשוטן, זה מזכיר האימרה הידועה מהמגיד מקוז'ניץ ז"ל שכשרמב"ם פסק שכל מי שמאמין שלבורא יש גוף וכו' וראב"ד משיג שהרבה גדולים וכו', כידוע, אז כשכ' רמב"ם דבריו השליכו כל הגדולים הישר ל… גיהנום, וכשהראב"ד השיג אז הוציאו אותם! והדברים נסתרים מ'פסק' הרמב"ם בעצמו של"ש לפסוק בענינים אלו עי' פיה"מ פרק חלק! שוב אין הדברים מופנים כלפי המגיד ז"ל אלא כלפי אלו המפרשים כפשוטו וחוזרים על שטיות הללו מדי פעם.)

לא אמרתי שהווסתות הן טעות. כדאי שתשפר את הבנת הנקרא שלך. אתה מביא את הש"ך בהודעה אחרי שהבאתי אותו בעצמי. אתה בכלל טורח לקרוא?

אוקיי מקבל. (לאחר שכתבתי שמתי אל לבי שהבאת דברי הש"ך בעצמך ועמך הסליחה, באמת הייתי נחפז) עכשיו שאלה חדשה מה הטעם באמת בוסתות? הרי הש"ך מבאר על פי דברי הירושלמי, לדבריך שאין הביאור בירושלמי אלא סוג של פורמליות שלא שייך בוסתות מה הטעם? לכן בהבנת הנקרא הקלושה שלי (סו"ס תינוק שנשבה אני ולא יודע איך לחשוב נכון) הבנתי שיוצא מדבריך ששיטה זו בוסתות במונה מיום לחודש ולא מהמולד טעות היא, אם אין זה נכון אנא החכימני בזה. חג שמח.

יש שם חשש לכך שהאישה תראה במועדים הללו. מה הקשר לשאלה בה אנחנו עוסקים כאן? הפורמליזם שהצעתי בירושלמי אינו ביחס לווסתות, אלא ביחס לגיל הילדה שבתוליה חוזרים. הרי אתה מבין שזה לא באמת מתחיל בגיל 3 על היום. אצל כל אחת זה במועד אחר, ובממוצע זה בערך בגיל 3. לכן אם בי"ד עיברו את השנה עדיין מעבירים את הקו הפורמלי בגיל 3. מה הבעיה? פשוט כביעתא.

אגב, תינוק שנשבה בדרך כלל אין לו בעיית חשיבה. יש לו בעיית הטיה ומכאן גם בהבנת הנקרא. הוא נשבה לבין הגוים ולכן מוחו שטוף ולא מאפשר לו לחשוב בצורה הגיונית על הסוגיות. הוא לא טורח לשקול את הדברים לגופם ונחפז לבקר. נדמה לי שהתייחסותך כאן מראה זאת שוב ושוב. החיפזון וההטיה וחוסר המוכנות לקרוא ולשקול את מה שאני כותב לך ניכרות מאד. אני לא כותב זאת בציניות או כדי לרדת עליך, אלא ברצינות גמורה.

שלום! (השהיתי התגובה שלי שלא להיות מואשם בפזיזות… אבל בעיקר מפני החג והיה לנו גם יו"ט שני של גליות)
אני ממש לא אוהב להתעמת על זוטות עם אדם כמותך. וגם לא חייב להישאר עם מילה האחרונה, אני מפרגן לך, ובכלל אין לי סיכוי! (וגם… לפי האמת – אני חייב להיכנע ולהודות- התיאור שלך עליי הוא ממש נכון להפליא! אני תמיה ועומד יש אנשים שאני מסתובב עמהם שנים רבות ולא מתחילים להכיר אותי ואת ההטיה שלי ואתה מ-10 תגובות יש לך תמונה בהירה לחלוטין…) ומכל מקום דוקא כאן נראה לי שהיתה התחמקות מצידך והסטת (בהצלחה מרובה…) את הדיון לכיוני אד-הומינום בה- דה-לגיטימציה שעשית לדבריי , ולכן אני מצרף כאן תגובה מפורטת בו פרטתי -מזוית ראיה שלי- כל השרשור. ובזה אסיים. אין כאן עניין להישאר צודק רק להראות שאני דוקא בחנתי היטב כל דבריך.
ומכל מקום יש לי הערכה מרובה אליך הלא לפי דעתך אני סתם כותב בפזיזות ובלי שאני טורח לקרוא ואף על פי כן אתה כל פעם עונה. (ועוד שאלה אישית קטנטנה: למה באמת אתה עושה כן? כשאני פוגש אנשים כאלו אני בדרך כלל לא נכנס לויכוחים עמהם, אנשים נמהרים שלא מעוניינים לשמוע צד שלי למה בכלל שוה לטרוח להסביר להם?)
חג שמח.

בס"ד יח תשרי תשפה לפ"ק.
הניק 'משומעי הרב' העלה טיעון שאולי יש סמכות פורמלית בענייני אמונה ע"י שכשאנו פוסקים כך וכך אנחנו בעצם מכתיבים להקב"ה מה לעשות ("צדיק גוזר והקב"ה מקיים"?). כמובן שהשאלה מאוד טיפשית ומנותקת מחשיבה ישרה (במחילת הניק ההוא) כך שמיכי שליט"א קיים בהידור רב 'ענה כסיל כאולתו' בתשובתו הצינית1 .
הניק 'א" היטב להצביע את האבסורד שבדבר זה (אגב מה שמביא אודות שדים ידוע מהקוצקר ז"ל) ושוב כ' עוד תגובה שלא בדיוק הבנתי העומק שבו ומיכי הגיב ב"יפה !!!" ו-Emogi ידידתי2 . שוב הביא את דברי הש"ך בשם הירושלמי שכשבי"ד מעברים החודש בתוליה חוזרות והפטיר: הזוי. והסתייג: די ברור לי שהכוונה המקורית היא שכך נוהגים בבי"ד כי הקו הוא פורמלי. אבל גם אם לא (= שכונת הירושלמי הוא כן שהכרעת בי"ד מכתיבה את השינוי הפיזיקלי) מסתבר ששום דבר בטבע לא משתנה. (= אני לא מקבל את דברי הירושלמי)
זה לשון ירושלמי (כתובות פרק א סוף הלכה ב )3 "אמר רבי אבין [תהילים נז ג] אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד ונמלכין ב"ד לעוברו הבתולין חוזרין ואם לאו אין הבתולין חוזרין"
בעניין הוסתות (= חז"ל קבעו שאשה שי"ל וסת קבוע שרואה דם ביום מסוים בחודש חוששת לאותו יום ואסורה לקיים יחסי מין4 ועוד דינים שונים) נחלקו ראשונים ממה מונים יום החודש, דעת רא"ה (בספרו בדק הבית בית ז שער ג): דהלא כל הגיון הוסתות שחוששין שתראה באותו יום שמכיון שיש תופעה החוזרת על עצמה שוב ושוב יש תכונה מסוימת ביום הזה שגורם לה לראות דם, וכיון שהחודש נקבע ע"פ קידוש בי"ד ואין זה עקבי שלפעמים מקדשים ביום ל ולפעמים ביום ל"א ותלוי עם באו עדים או לא, אם כן איך אפשר לומר שהיום הזה גורם? ולכן דעתו שמונין מיום המולד (= למשל אנחנו מניחים שיום יג למולד הוא הגורם לוסתה). ברם דעת רשב"א (משמרת הבית על בדק הבית שם) הוא שמונין מיום קידוש החודש וזה לשונו "אמר הכותב: כבוד חכמים ינחלו אבל קושיותיהם זו אינה קושיא, דודאי שיפורא גרים שכל מה שבית דין שלמטה עושה ב"ד שלמעלה מסכימין עמהן דכתיב אשר תקראו אותם אשר תקראו אתם במועדם, וסומכין בקבוע חדשים ועבור שנים במקום כריתות כחמץ בפסח ושחיטת הפסח ועינוי יום הכפורים, גם בביאת הקטנים שאמרו קטנה בת ג' שנים ויום אחד בא עליה אחד מן העריות היא פטורה ואין מומתין על ידה פחות מכאן שניהם פטורין, וכן לענין הקטן בן תשע שנים ויום אחד אחר כן או פחות מכאן אין אנו מונין להם לימים אלא לשנים שבנויין לחדשים מלאים וחסרים ולחדשים ולשנים מעוברות ופשוטות לפי תקוני ב"ד. ואף בחדושי הגוף כן, וכמו שדרשו ז"ל בלאל גומר עלי קטנה בת ג' שנים ויום אחד שנבעלה אין בתוליה חוזרים נמנו בית דין ועברו את השנה בתוליה חוזרין הוי לאל גומר עלי" וכן פסק הש"ך (יוד קפט ג) והביא עוד מקורות לעניין זה.
ובגמ' נדה (הביאה הש"ך שם) לח א "שיפורא גרים" והכונה לשופר שתוקעים בבי"ד ועי' תוס'.
והפוסקים השתמשו בכלל זה לרוב להסביר עניינים שונים בהלכה 5.
ההבנה הפשוטה היא שכביכול הקב"ה מתחשב עם הכרעת בי"ד וקובע ענייני הטבע ע"פ הכרעותיו (ולכן, אף שבירושלמי כתוב שבתוליה חוזרות היינו שמציאות שכבר נקבעה משתנה זה רק מצביע על גודל החידוש אבל גם בלי זה כתוב כאן משהו נורא שהכרעת בי"ד קובע ענייני הטבע6 ). ואם כן ודאי יש דמיון מסוים בין ירושלמי זה להדיון פה וזה היה כונת מיכי והוא דמיון נפלא.
כעת ה' מיכי כתב שברור לו שהכונה שהקו הוא פורמלי. אני הבנתי שכונתו כי קבעו זמן של ג' שנים ולא איכפ"ל בשנת העיבור. שוב הוא ביאר יותר דבריו שהלא אין גבול קבוע ג שנים אלא זה גבול ממוצע וא"כ לא קשה כלל עם שנת העיבור (וכמו שמצינו 'כל מידות חכמים כן הוא בארבעים סאה וכו') כך ששאלת הירושלמי כלל לא מובנת.
אדגיש: הקושיא שלו היא מצוינת ואין לי מענה על זה.
ברם ברור שאי"ז כונת הירושלמי וכמו שכתבתי בתגובה שלי, אם דברי מיכי נכונים מה בדיוק ר' אבין מוצא בפסוק לקל גומר עלי? כך שבהחלט יש להקשות על הירושלמי למה הוצרך לכך, אבל ברור שאין להסיט דברי הירושלמי לדבריו. וראיה מוחצת לכך שהמובאה 'לקל גומר עלי' מובא עוד פעם בדברי הירושלמי7 ושם הכונה ברורה שהסכים הקב"ה עם דוד (=דוד הציע שיעבירו לפני המזבח ומי שילכד ע"י הארון -בדרך נס- יהרג) וכן במדרשים שונים מובא בהרבה מקומות וכל פעם בהקשר כזה8
ב. ברור מכל דברי הפוסקים שהביאו דברי הירושלמי בהקשרים שונים שלא הבינו כדברי ה' מיכי כיון ששם לא שייך לומר כדבריו. כמו למשל דברי רשב"א, שלפי דברי מיכי אין שום טעם לחשוש ליום מסוים בחודש כיון שאין שום הגיון שאותו יום לחודש יגרום לדם שיבוא כטענת רא"ה וכיון שטענת רשב"א לא תקף (=שהרעיון שהחלטת בי"ד ישפיע הוא הזוי לדעתו) אז אין שום טעם לחשוש ליום הוסת כפי שנפסק ומקובל שמונין ליום בחודש.
עכשיו היה לי חטא א' שבראותי דברי מיכי לא תפסתי ולא שמתי אל לבי שהביא כן בשם הש"ך וסברתי שהביא דברי ירושלמי ממקורן (וגם שהבאתי מהר"י מינץ שהובא בש"ך שם וציינתי סי' י במקום סי' ט) וכבר הודיתי בו ומודה ועוזב ירוחם.
ואחרי שתקראו דבריי ותעקבו אחר כל השרשור צאו ובדקו בעצמכם מי לקה בהבנת הנקרא? ומי ענה בדברים שלא מן העניין.
חג שמח.
נ.ב. כמובן שבעיקר הטיעון אני בהחלט סבור שהשאלה הזויה וצירפתי בתגובה הראשונה שלי קטע שכתבתי בעניין זה אודות דברי הקוצקר ועוד מהמגיד מקוזניץ עיי"ש9.

1 בו בזמן נתיישב לי סתירה הידועה כתוב א' אומר 'אל תען כסיל כאולתו' וכתוב א' אומר 'ענה כסיל כאולתו' עי' גמ' שבת ל ב, אכן כפי הנראה ניתן לענות לו תשובה שלא יתייחס לגוף הדברים ומכל מקום להפריך דבריו.
2 (לא יודע אם על תגובה ראשונה או על השניה אולי גם את זה שייך לפסוק ויל"ע אם טיעון זה שייך גם על העבר)
3 ובעוד שתי מקומות: נדרים ו ח; סנהדרין א ב.
4 בגמ' נחלקו אם זה מה"ת או דרבנן, אבל זה לא משנה לענייננו
5 מהר"י מינץ ט (בש"ך שם) לעניין בן יג שנעשה בן דעת ומה עם חודש העיבור?; ועוד עניינים הרבה שברור לי שלמיכי לא איכפת כי הוא זה מה הם כתבו ע"כ לא אטרח עצמי לחפש.
6 ראה למשל לשון הגהות מרדכי (יבמות פרק החולץ רמז קטז) "פי' גומר ומסכים לב"ד של מטה בעיבורם ואם עיברו השנה בתוליה חוזרין וגם הסימנין מאחרין לבא אם עיברו השנה".
7 קידושין ד א;סנהדרין ו ז.
8 עי' שמו"ר פרשת בא (טו כ) "מה שהן גוזרין הקדוש ברוך הוא מסכים עמהם שנאמר אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי, ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא שהבריות גוזרין והוא מסכים" ויש עוד הרבה, בחיפוש בפרויקט השו"ת (לאל גומר עלי. ולא להכליל בחיפוש תנ"ך ומפרשיו) תוכלו למצוא אותם ואת כל הפוסקים שדנו בזה. (אני לא ת"ח בכלל ואין עיקר עיסוקי בתורה כך שידיעותיי מוגבלות, כן כן יש חרדים שלא מוצצים דם הציבור, ומתפרנסים בעצמם והם אפי' -לפעמים- אנשים אמידים.)
9 ואגב דאגב, יש קהילה חסידית, קטנה יחסית, וסקווירא שמה (מרוכזת בעיקר בNew square בניו יורק, אבל מפוזרים גם בDiaspora בכל רחבי ניו יורק וגם קצת בארץ.) ושם נוהגים בזמן קרי"ש שלוש שעות שוות, כלומר שלוש שעות שוות לפני חצות,. אבל לא לפי חצות היומי אלא לפי חצות הממוצע כלומר 12:00. זה ג"כ קשה לקבל למה נחשוב לפי הממוצע? אבל יש עוד בעיה שחצות הממוצע לפי השעון המקומי בניו יורק (5- UTC) הוא 12:56 ולא 1:00 ואין שום פשר שנחשוב לפי השעון האיזורי וכי משום שהחליטו לסדר כך את השעון הזמנים משתנים? אז יש רב אחד שכתב מאמר בכתב עת תורני שם הוא מתרץ את מנהגם שכן כיון שנקבע השעון האיזורי אנו מחשבנים לפי הזמן הזה… ונראה לבאר ע"פ דברי הירושלמי שכיון שה- State senate או מישהו אחר קובע שהשעון איזורי משתנה גם עניין השלוש שעות וזמן קימת מלכים משתנה…