עבודת ה’ ברגש

ראשית, אם אתה מניח שהמטרה היא חיבור רגשי אז כמובן שיש ערך לרגש. אלא שזו הנחת המבוקש. לטענתי שאין ערך לרגשות, אז כנראה זן גם אינה המטרה. כפי שכתב בנפה"ח, בניגוד לחסידות, הדבקות אינה חוויה או רגש אלא מצב מטפיזי. העיסוק בתורה הוא הוא הדבקות בה' (ולא שהוא מביא לדבקות בה', לפי החסידים שמפרשים דבקות כחוויה או רגש), כי אנו עוסקים ברצונותיו, והוא ורצונו חד. רצונותיו בלולים בנו ולכן אנחנו מחוברים אליו. זהו מצב אובייקטיבי, בלי שום קשר לשאלה מה אנחנו חווים או מרגישים. דבקות של ליטווק. בדיוניי על הרגש העליתי אפשרות שמוטלת עלינו פעילות שתעורר רגש, אבל הערך הוא הפעילות והרגש הוא רק היעד שלה (כי הוא לא בידינו). נפ"מ לאדם נטול רגשות (פגם אורגני במוח). האם לדעתך יש לו בעיה כלשהי בעבודת ה'? לדעתי ממש לא. הוא אמור לעשות את אותם דברים, אבל אצלו לא יתעוררו רגשות כי אין לו ממד כזה. בעיניי אין באדם במצב כזה שום בעיה ערכית.