עדות

1. יכולות להיות סיבות נוספות לפסול עד. למשל, פסו לרשע אולי מיועד ליצור מצב שבו לרשע אין מעמד חברתי. אם היו מקבלים ממנו עדות הוא היה מקבל מעמד של אדם בר סמכא שבית הדין סומך עליו. זו רק דוגמה לשיקולים נוספים שיכולים להיות. כמובן שבבסיס הרבה מאד הלכות יש שיקולים לא מובנים, ואיון מניעה שגם כאן יהיה שיקול כזה. השיקול של להגיע לאמת אינו השיקול היחיד בהלכות עדות. כך למשל בפסול קרובים כתוב בפירוש שזה לא  מפני חוסר אמינות שלהם. כך הוא בגמרא, והובא ברמב"ם ובטושו"ע.
2. כוונתו לומר שהעדות אינה רק בירור המציאות כדי שבי"ד יוכל לפסוק על פי זה. הפסק יוצא גם על פי העדים עצמם באמצעות בי"ד. יש להם חלק ביצירת פסה"ד עצמו. לשיטות שבדין הפלילי (להבדיל מהאזרחי) לא מועילות ראיות נסיבתיות מצוינות אלא רק עדים (ראה רמב"ם רפ"כ ורפכ"ד מהל' סנהדרין), זה כנראה ההסבר.
3. בממונות אכן זו הסברא המקובלת. אבל לא צריך להגיע לחידושו של ר"ש כדי להבינו. מספיק לומר שבממונות הדיון אינו על המציאות אלא על השאלה האם ראובן חייב לשמעון וכמה. ואם יש שני עדים שהוא חייב לו 100 ש"ח די בזה להוציא ממנו את הכסף. בפרט לפי הנתיה"מ שכוחם של שני עדים מבוסס על כך שאי קבלת העדות פירושה החלטה ששניהם שיקרו וזה לא סביר (בניגוד לעד אחד, שם הסבירות שהוא משקר אינה אפסית). זה ודאי קיים גם בעדות מיוחדת. אבל זה רק בדיני ממונות.