עוצמת אמינות המסורת מול עדות אמינה.
בדף היומי של היום. שבת סג:
"א"ל אביי וציץ אריג הוא והתניא בציץ כמין טס של זהב ורוחב שתי אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן וכתוב עליו בב' שיטין יו"ד ה"א למעלה וקודש למ"ד למטה ואמר ר' אליעזר בר' יוסי אני ראיתיו בעיר רומי וכתוב קדש לה' בשיטה אחת"
מבואר שאפי' שהביא עדות ר' אליעזר, על נראות המסורת לא קיבלו דבריו, והעדיפו לסמוך על מסורת.
ונראה שסברו שבדיעבד הציץ שראה כשר בדיעבד, ויתכן שפעם עשו כזה בדיעבד.
לכאו' רואים כאן את היחס בין עובדות למסורת, שאם עובדה ניתנת להסבר בדיעבד, יש מקום חזק יותר למסורת המקובלת.
נראה שכח המסורת חזק אף במקרה זה, וכש"כ במקום שאין ראיה לכאן או לכאן, אלא המסורת איננה מובנת.
האם הרב חלוק על מסקנתי זו?
וא" כ מה הביאור בגמ' דלעיל.
אי אפשר לקבוע בזה מסמרות. תלוי מה עוצמת האמינות של המסורת בעיניהם, ועד כמה קשה הדבר מסברא או מקרא. כל מקרה לגופו. זה כמו השאלה האם להעדיף לדחוק בלשון או בסברא. שאלה לא מוגדרת לחלוטין (השאלה כמה זה דחוק בלשון מול כמה דחוק בסברא).
למה המקרה האמור מעלה לא מהווה ראיה שהמסורת חזקה אפי' יותר מעדות אמינה?
תם – למה אתה מניח שלמסקנה הם חולקים? אולי גם אביי מסכים לר"א כי הוא מביא עדות, ולכ"ע הולכים כמו ר"א.
בקיצור, גם ההנחות שלך בשאלה ממש לא מוכרחות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer