על גואל הדם
בקריאת הראשונים בפרשה ישנה תחושה על אי נוחות מצדם על הפריוולגיה שניתנה של גואל הדם להרוג.
עד כדי כך שיש סוברים שההיתר שלו הוא רק לאחר שנחרץ דינו בבי\'\'ד.
אולם, הקצות מביא שרש\'\'י ורמב\'\'ם סוברים שלגואל אדם מותר להרוג בכ\'\'מ.
ואיך? הרי אסור לרצוח? גם רוצח לכאורה.
חשבתי על כיון לומר, שאכן אסור לגואל אדם להרוג, אלא שגואל אדם הוא שוגג. זה ה\'\'יחם לבבו\'\'. במשמעות, שהוא לא שולט בעצמו ולכן הוא שוגג.
שייך לדון האם מותר או אסור לעשות משהו כלפי סיטואציה של מזיד, שמתייחס לאדם שמקבל החלטה ובכך לצוות עליו.
משוגג אפשר לבקש כפרה לאחר מעשה, אבל לצוות או לדון באיסור שלו לעשות עבירה – זה מחוץ לעולם המושגים שלו. מה יועיל לצוות על מישהו לא לעשות משהו שהוא הוא עושה אותו בלא מתכוון?!
ובהנחה שגואל אדם נמצא בסיטואציה פסיכולוגית כזו בה הוא נחשב שוגג, שלא שולט או בוחר מעשיו כי ייחם ללבו, לא שייך הדיון האם מותר לו להרוג או לא. (אולי לאחר מעשה הוא יתחייב בכפרה)
(מזכיר את התייחסות החוק לרצח בדם קר לדרגות אחרות מקילות יותר)
התורה מתארת מצב, זה נתון! הוא הולך להרוג! ומכאן התורה בונה מערכת מתגוננת של עיר מקלט וכו\'
מה דעת הרב על הכיון הזה?
אם זה היה מצבו אז הוא אנוס ולא שוגג. במצב כזה לא היה צורך בכל הפרשה.
אנוס זה תיאור אפשרי.
ועדיין,
ההסבר הוא שהתורה לא נדרשת להיתר של גואל האדם להרוג, כי היא מתארת סיטואציה.
אחרי שישנו מצב של אדם אנוס לעבור על "לא תרצח" כי "ייחם לבבו"
כאן מתחילה פרשיית עיר מקלט.
כמנגון הגנה מפני גואלי דם אנוסים לרצוח.
גואל אדם זה לא דין (להיתר) – אלא תיאור מצב.
ולכן לא שייך לדון האם מותר לו להרוג או לא.
אסור לו! רק מכיון שמכיון שמסתמא הוא יהיה אנוס להרוג, נבנתה עיר מקלט.
אבל מותר לו. וי"א אפילו מצווה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer