על הבדלים כסיסמאות
שלום לרב,
התפלאתי לשמוע בשיחה עם ברדע שמבחינתך ההבדלים בין הציונות הדתית לחרדיות (מודרנית) אלה רק סיסמאות, כי בפרקטיקה הם אמורים להתנהל אותו דבר. דווקא בתור אחד שאוהב להיכנס לדקויות ולעמוד על הבדלי תפיסה, התפלאתי לשמוע זאת ממך. כך למשל, בשיחה שלך עם פרנקו אמרת שבפועל תזות של בחירה חופשית ודטרמניזם – אין ביניהן הבדל בפרקטיקה בכלל. אז למה טרחת לכתוב ספר שלם על מדעי החופש ולעסוק בכך באינטנסיביות? סתם סיסמאות ריקות, העיקר המובן הפרקטי. אולי נתאחד הדטרמיניסטים והליברטריאנים כדי לתמוך בהכנסה לכלא של פושעים? נקים מחנה משלנו.
במילים אחרות, אני חושב שיש הבדל, גם אצל הליברטריאן והדטרמניסט וגם אצל החרדי והציוני. הימנעות ממעשה מוסרי מתוך מחשבה שזה רע (מה שלא אפשרי בלי אמונה בבחירה חופשית) תגרום להקפדה מוסרית יותר גבוהה, מאשר פחד דטרמניסטי להכנס לכלא. בהשוואה, אמונה במדינה (כמסגרת כללית, לא ממשלה ספציפית) ובארץ כאתחלתא דגאולה או משהו עם מושג קדושה, גורר יחס מוטיבציוני שונה בהכרח ממבט על המדינה כ\'שלטונות\' שנזרום איתם במובן הארגוני של הסדר החברתי. היחס יתבטא בחתירה לתפקידים ציבוריים, צה\"ליים, מהלכים אידיאליסטיים יותר.
לסיום, אחדד שזה לא אמור להתקשר לחוסר ביקורתיות כלפי הממשלה, אני עושה הבחנה בין הממשלה לבין המדינה כמסגרת כללית יותר.
הסברתי זאת שם. יש הבדל מאד גדול בין תמונת עולם דטרמיניסטית לליברטאנית. למרות שאין הבדל פרקטי ואפשר להציע הסברים לכל דבר בשתי התמונות. זה לא נכון לגבי החרדיות והציונות הדתית. שם מדובר בהבדלים תיאולוגיים חסרי כל משמעות (בד"כ האנשים עצמם לא מבינים על מה מדובר, אתחלתא או עקבתא וכדומה). מעבר לזה, בדיון על בחירה אני מדבר על שאלה עיונית. בשדה האידאולוגי-פוליטי צריך להתנהל לפי שיקולים מעשיים ולא פילוסופיים או תיאולוגיים.
ברור שיש השפעות פסיכולוגיות שונות לשתי התפיסות, וזה בדיוק מה שאני מנסה לשנות. אין להבדלים הללו סיבה אמתית פרט לאינרציה ולכן מיותר להתעקש על ההבדלים וצריך פשוט לעדכן את התפיסות לפחות במישור המעשי. להתווכח האם כדאי להקים מדינה 80 שנה אחרי שהיא כבר הוקמה זה טמטום. להתווכח האם היא חיובית או שלילית, כשכולנו מבינים שצריכים שהיא תשגשג זה טמטום.
בפועל רואים פער עצום בין 2 המגזרים ביחס לגיוס לקרבי והנגזרת שלו עד לגיל 40.
רואים שהאתוס הציוני דתי משפיע מהותית על הפרקטיקה, לאפוקי בוגר המערבא שלמד אחר כך 3 שנים במטרה הולך ללמוד כלכלה
הוא אשר כתבתי. יש הבדלים, אבל הם תוצאה של אינרציה (השפעות פסיכולוגיות) ולא של אידאולוגיה. כנגד זה בדיוק אני מנסה להילחם.
החלוקה הזהותית לפי היחס לציונות עדיין קיימת אבל היא פיקציה. קיומה גורם להשלכות מעשיות שונות שאינן מחויבות המציאות.
טענתי היא שמיעוט הגיוס אינו נגזרת של אידאולוגיה חרדית, אלא של בדלנות מכוערת. בה במידה, הגיוס אינו תוצאה של ציונות אלא של כורח לשרוד וחובה אזרחית. לכן אני מתנגד לשימוש במינוח מלחמת מצווה ועזרת ישראל מיד צר. החובה על בחורי ישיבה וכולם להתגייס הייתה קיימת גם בבלגיה במצב דומה. כשכולנו תחת איום כולם צריכים לתת כתף.
אם ניפטר מהאינרציה האנטי ציונית שאין לה שום משמעות כיום (זוהי סוציולוגיה ולא אידאולוגיה. שהרי כולם רוצים שהמדינה תשגשג), ניפטר גם מהשאריות המעשיות של הסוציולוגיה האנכרוניסטית הזאת. אם לא היו לזה השלכות מעשיות, בשביל מי אני עמל?
אצל רוב משמעותי זה בהחלט רק פוליטיקת זהויות. קשה לשבור את זה בשכנוע אינטלקטואלי. אצל חלק ניכר מהליטאים זה ודאי מעבר לכך, לא בטוח שרואים בכל סרוג "כלל ישראל" אלא מקסימום חפצא של יהודי מכח אימו. בין כך ובין כך, אפילו התחנונים העמוקים של המדינה לגיוס לחטיבה החרדית מיסודם של ההוגים והמפקדים החרד"לים לא תועיל,הלוואי ואתבדה. לצערי הרב (באמת לצערי, אני מפחד מאוד מליברליזם חילוני-פוליטי) רק קואליציה ציונית חילונית שתוביל לסנקציות כלכליות סביב הגיוס תועיל.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer