על ההסבה

ידועה דעת ראבי"ה שהאידנא לא צריך להסב כי היום דרך חירות היא אחרת. ידועה גם הפשרה שעושה הרמ"א שלפיה נשים לא מסיבות בגלל טעמו של ראבי"ה.
הדברים תמוהים מאד. אם מאמצים את עמדתו של ראבי"ה אז גם גברים לא מסבים, ואם לא – אז מדוע לנשים כן? בפרט נשים שבימינו חשובות הן ואין סיבה להבדיל אותן מהגברים.
שמעתי פעם מהרב מן מאור ישראל חילוק יפה בעניין. יש שתי סיבות להסב בליל הסדר: 1. לשבת דרך חירות. 2. זכר למה שעשו אז כשיצאו לחירות (אני מתעלם מזה שדרך חירות הזאת כנראה הייתה יותר בתקופת רומא מאשר במצרים. כך חז"ל ראו זאת וכך תיקנו). הדין השני הוא חלק מסיפור יציאת מצרים והזיכרון שלו, ולכן אינו תלוי בדרך חירות של היום אלא של אז. הטענה היא שעורך הסדר אמור גם לספר למסובים האחרים ביציאת מצרים ולכן הוא מיסב משני הטעמים, ולכן עליו להסב גם היום כשאין זו דרך חירות. לעומת זאת, השומעים (לאו דווקא נשים, אבל נשים בד"כ הן מהשומעות) מסבים רק מהטעם הראשון, ולכן מכיוון שהיום אין זו דרך חירות הם פטורים מהסבה.
מעבר לכל זה, יש היגיון להסב גם היום, למרות שכיום זו אולי לא דרך החירות המקובלת. כי כשמסבים בגלל השינוי והחריגה מהדרך הרגילה אנחנו נזכרים שעלינו לחוש חירות, מה שלא יקרה אם נשב על כיסא או כורסה נוחים ככל שיהיו.
סוף דבר, יש מקום להקל אבל לדעתי ראוי להסב. עורך הסדר בוודאי וגם האחרים.