על מהותה של בת קול

שלום הרב,
בהמשך לשיעור היום על כמות ואיכות, הזכרת לגבי הסיפור של תנורו של עכנאי ששם נראה שהבת קול הייתה אמיתית. היה זכור לי שכתבת אחרת ועכשיו מצאתי את מה שכתבת בהתייחסות לסרטוני iGod לגבי הסיפור על תנורו של עכנאי:

מהו המסר של הסיפור הזה? לא מאד מסובך למי שמבין את דרכי האגדה. חכמים רצו להבהיר את המשמעות של המושג מסורת דינמית. כוונתם היתה לומר לנו שמסורת אינה  משהו קפוא אלא נתונה לפרשנות והרחבה של חכמים. לשם כך הם משתמשים באמצעים ספרותיים שונים, וביניהם הוצאת בת קול מהשמים.הרי אף אחד שם לא היה נביא ולא שמע את קול ה’. אז מה עושה שם הבת קול? היא מייצגת את התפיסה שתורה היא מה שהקב”ה נתן בסיני. וכנגדה עומדת התפיסה שניצחה שם, שגורסת שתורה היא הפרשנות שנותנים חכמים לתורה שניתנה בסיני. למסורת (שאותה מייצג רבי אליעזר) אין מעמד בלעדי, וגם היא נתונה לביקורת שכלית והגיונית. כביכול הקב”ה עצמו מודה שעלינו לקחת את המושכות לידינו. בהיעדר נבואה וקשר ישיר עם הקב”ה, כשמתעוררת שאלה הלכתית החכמים צריכים להכריע בה לפי כלי הפרשנות והדרש שקיבלו ולפי שכלם הישר. לא קל לקבל תפיסה כזאת של מסורת, ולכן יצרו סיפור אגדי שמעביר את המסר בצורה ברורה. לא מדובר בלקיחת המושכות מהקב”ה,שכן כל הפרשנויות של חכמים מסבירות למה מתכוונים פסוקי התורה ומה רוצה הקב”ה. הקב”ה כאן לא מייצג את דעתו שלו אלא את התפיסה שלבני אדם אין מה לעשות בתורה שלו, אותה תפיסה שאוחזים בה המיסיונרים בסרטון.

כלומר כאן אתה בעצם אומר שהבת קול בסיפור תנורו של עכנאי (ובכלל בכל הש"ס) לא הייתה ולא נבראה, אלא היא למעשה כלי ספרותי שחז"ל השתמשו בו כדי להעביר מסרים מסוימים. האם הוא הדין גם לגבי הבת קול במחלוקת ב"ה וב"ש לגבי שיטות ההכרעה (איכות מול כמות), שלמעשה הייתה רק כלי ספרותי? ואם כן, מדוע בחרו דווקא בכלי הספרותי הזה? מדוע לא פשוט הכריעו שהלכה כבית הילל (=הולכים אחרי רוב רגליים) ככל מחלוקת ראשונים שהכריעו דורות אחרונים?