על מכשירי מצוה
שלום כבוד הרב, קראתי את המאמר שכתבת על הכללה ומיון בפרשנות ההלכתית ובכלל, ואתה מביא שם שלא מונים יצירת חפץ מצוה כמצוה, ושאינדקציה לכך שיצירתה אכן אינה מצוה היא כי בדרך כלל נהוג להסתכל על המצוות כבאות להשיג מטרות בפני עצמן ולא כאמצעים להשגת מטרות אחרות. בעצם חפצי מצוה, הם רק תיאור התורה לאופן קיום המצווה – לדוגמה על אף שכתוב לגבי המנורה שאנו מצווים לעשות אותה כך וכך, כל זה בא רק לתאר שיש מצוה להדליק נרות במנורה שהיא כך וכך. אז עלתה לי בהקשר זה השאלה מה קורה (או איך זה מסתדר) עם חפצי מצוה שבעת יצירתם אנו מצווים לעשות דברים שלא קשורים ביצירת החפץ עצמו ישירות – כלומר באיך שהחפץ בסוף יוצא. האם אז ניראה את יצירת החפץ שאיתו עושים איזושהי מצוה גם כמצוה אם אנחנו מצווים על פעולות מסוימות שצריכות להיעשות בזמן יצירתו, להבדיל רק מציווי על צורתו הסופית? נגיד בכתיבת ספר תורה (שהיא עצמה כן מצוה), ימני מצווה לכתוב אותה ביד ימין וכן שמאלי ביד שמאל. האם זו לא אינדקציה (לא יודע אם באופן גורף) להבדיל את חפצי המצוות האלה מחפצי מצוות אחרים וכן למנות את עשייתם כמצוות?
שאלה מצוינת. כך דנתי לגבי תעשה ולא מן העשוי בסוכה. אין מצווה לעשות סוכה אלא לשבת בה. העשייה היא רק מכשיר מצווה, ועדיין יש דינים איך לעשות זאת.
יש מקום להסיק מכאן שהעשייה גם היא מצווה ואולי כל מכשיר הוא חלק מהמצווה עצמה. פירטתי זאת במאמר לשורש העשירי. אבל זה לא הכרחי, שכן ייתכן שהתורה רק אומרת כיצד צריך להיעשות החפץ שמשמש למצווה אבל אין בעשייה שום מצווה. הטענה שאם החפץ לא נעשה כך אז כשתקיים את המצווה לא קיימת אותה בחפץ הנכון (כי זו לא סוכה). כך למשל רואים בדין 'לשמה', שנסוב על הכנת חפצים למצווה ולא על פעולת המצווה עצמה (בניגוד לדין כוונה שהוא בעשיית המצווה עצמה). אפיית מצה לשמה, ציצית לשמה, סוכה לשמה (לשם צל) וכדומה. כל אלו אינם מצוות ועדיין יש כללים הלכתיים כיצד לעשות אותם.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer