על קבלה ושיטות אחרות

ראשית, אני מודה לך על הזמן והכוחות שאתה מקדיש לענות לשאלות.

אני מבין שהנידון בצמצום תלוי איך מגדירים חכמת הקבלה:
מי שמבין שהיא מתארת: "עולמות רוחניים ועליונים" "שאין לנו בהם שום השגה", והכל "דרך משל", ו"קבלה נקבל", ורק "הזהר בנפשך מאד, שאין בעליונים שום חומריות ואפילו כגרגיר של חרדל", ובקיצור שלא מבין מציאות אחרת מחומרית, ומאמין שיש "למעלה" מציאות "רוחנית", חייב לומר שהצמצום אינו כפשוטו(ככל שאר הדברים המתוארים בחכמה זו), שע"ז בנוי כל הבנין.

אבל מי שמבין שמדובר כאן בעולמות החכמה, יכול להבין שמושג מסויים אינו מתקיים בשכלנו אלא בהעדר מושג אחר.
ולנידו"ד המציאות המוכרת לנו בעלת גבול. והגבול מחייב שהמושג "אין סופיות" יצתמצם כפשוטו, כלומר שלא יתראה לנו, כי אז לא היה מקום בשכלנו לתפוס מציאות של נבראים שעצמותם גבול.

האם אני מחפה כאן (שלא במודע) על נונסנס ?

ולגבי הסובב והממלא:
לפי הנ"ל הסובב הוא ה"אין סופיות" שאינה מצומצמת, והיא אינה מושגת, אבל "אין סופיות" מצומצמת מושגת לנו, ואפשר לזהותה בכל הבריאה כולה. הוי: ממלא כל עלמין.

אכן

בס"ד כ"א בכסלו ע"ז

המתח בין 'סובב' ל'ממלא', בין אינסופיותו של הבורא הנעלה מעל כל מחשבה, לבין התחברותו אל ברואיו והיותו מחיה את כולם, היא יסוד ההווייה האמונית, כפי ששר רבי יהודה הלוי: 'י-ה אנה אמצאך, מקומך נעלה ונעלם, ואנה לא אמצאך, כבודך מלא עולם'.

מחד, עומד מיכאל השר הגדול ומקריב לפני ה' נשמותיהם של צדיקים, שגם הגדולים שבגדולים שבנבראים בטלים ביטול גמור כלפי הבורא;

ומאידך עומד דוד המלך ומגלה את מלכות ה' בעולם, ומנהיגו בחסד ומשפט, שאף אמהות עבדיו נחשבות בעיניו, ומהן ועמהן עולה קילוסו של מקום.

בברכה, ש.צ. לוינגר

לגבי 'ממלא וסובב'. לפי בעל התניא, 'סובב' היא הבחינה של אינסופיות הבורא ו'ממלא' היא בחינת התחברותו לבריותיו (ראו מקורות ב'חב"דפדיה', ערך 'אור הממלא כל עלמין' וערך 'אור הסובב כל עלמין'), בעוד שלפי רבי חיים מוולוזין (נפש החיים, שער ג' פרק ד) להיפך, 'ממלא' מבטא את אינסופיותו הבלתי נתפסת של הבורא ו'סובב' את התגלותו לברואיו.

שצ"ל, הנה הראית לנו שמדובר בחוויות ולא בטענות. הקב"ה הוא אינסופי והוא גם מתחבר לעולם ולבריותיו. אז הסובב הוא שם לבחינה אחת והממלא שם לאחרת. אבל עדיין לא פתרת את השאלה מהו? ומה הגדרה של כל אחד מהם מעבר לחוויה שלנו שתופסת אותו כאינסופי או כמחובר. בשורה התחתונה מדובר בפסיכולוגיה וחוויות ולא בטענות. והמחלוקת שהבאת רק מחדדת את דבריי.

אין כאן מחלוקת. הקב"ה הוא 'אין סוף' ב"ה ד'לית מחשבה תפיסה ביה' והוא המחיה את כל הברואים וומשגיח עליהם; 'ממלא כל עלמין' ו'סובב כל עלמין'; ובקום גבורתו שם ענוותנותו, כמבואר במגילה לא,א: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב "ה, שם אתה מוצא ענוותנותו… דכתיב: כי כה אמר רם ונשא ונשא שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים'…'.

לא נתחייבנו להגדיר 'מהו?' על מי שנעלה מכל מחשבה, אבל נתייבנו להשתדל והכיר מקצת פעולותיו ודרכי הנהגתו בעולם, כפי שלימדתנו תורתו הכתובה וכפי שרןאות עינינו ומחייב שכלנו מראיית פלאי בריאתו והנהגתו, למען תהיה בנו אהבתו ויראתו ולמען נדבק בארחותיו.

בברכה, ש.צ. לוינגר

הכפילות בדרכי התגלותו של הבורא, מביאה לכפילות בראיית האדם הנברא בצלם אלקים את עצמו. מחד רואה האדם את עצמו בחלקיק מיזערי, פירור בלתי נחשב לעומת האינסוף. ומאידך, צריך האדם לראות את עצמו כקרן אור שנשלחה מאת הבורא להאיר את עולמו, ולמלא את ייעודו בעוז אך בענווה.

בברכה, ש.צ. לוינגר

כולנו יודעים כל מה שהוא עושה. המונחים סובב וממלא הם כן ניסיון להכירו. ולכן אני טוען שהם לא מוסיפים לנו להכרתו מאומה. מלים בעלמא.
ושאלות קרן האור ופירורים וכדומה, גם הן רק תיאור של חוויות ולא טענות בעלות משמעות.

'כולנו יודעים כל מה שהוא עושה' – הלוואי שכולנו נדע ונפנים מקצת מן המקצת ממעשי ה', ויקויים בנו: 'מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'.

בברכה, ש.צ. לוינגר