עמדתך ביחס למסלול ההסדר

תודה על התשובה המהירה.
לגבי טענתך על הזמינות של בני הישיבות – שוחחנו עם המ"פ (דתל"ש מבית של הסדרניקים) שלנו לאחרונה והעלנו בפניו את הטענה הזו. הוא ענה שאפילו כשמקפיצים ביינישים מהר ייקח לפחות שבוע (!) עד שהם יהיו רלוונטיים ללחימה. כלומר, השותפות שלהם בנטל השמירה על החיים לא שווה לזו של הלוחמים בסדיר.

אם דיברת על תפקידם של הלומדים כמעבירי הלפיד אני מוכרח לחזור על השאלה עליה לא ענית – האם אין משמעות לתוכן ומטרת הלימוד? האם אין הבדל בין לימוד לשם חיפוש עצמי, לשמה או לשם הרחבת האופקים למשל? האם לדעתך כל מטרה מעין אלו יכולה להצדיק קיצור שירות?

והערה קטנה נוספת: גם אני לא מאמין בקדושת המדים, ובטח לא בקדושת 3-שנות-שירות-נשגבות-בשק"ם. זה לא דומה בכלל להתלבטות בין ישיבה לבין שירות כמפקד שיכול להשפיע על המקצועיות של חייליו, ולתרום באופן לא רחוק לביטחון המדינה. לכן, הסגנון בסוף קצת צרם לי (וכן, קראתי את המאמר שלך על תוכן וסגנון, ואני גם מסכים איתו).

שלום י'.

ראשית, נראה לי שלא הבנת את הטענה. אני דיברתי על זמינות במילואים ולא בשנות הישיבה שלהם. אבל גם בשנות הישיבה הם זמינים יותר ממילואים, וההערכה של שבוע נראית לי אגדת עם. אפילו מילואימניקים מגיעים מהר יותר משבוע מהבית שלהם. מגייסים אותם מהישיבה ביום אחד, בטח כשיש מצב חירום (ברוב המקרים יש התרעה מספיקה מראש).

התוכן ומטרת הלימוד פחות חשובים. עצם העובדה שלומדים תורה היא החשובה. זה לא לימוד שמיועד להשיג מטרה קונקרטית כלשהי.

לא הבנתי מה היה רע בסגנון שלי בסוף. כתבתי על שק"ם לא כטענה שכל החיילים משרתים בשק"ם. הבאתי זאת כדוגמה לסוג אחר של שירות שנתפס כלגיטימי (בוודאי כשמדובר על פקידות ואפסנאות), שהלימוד בישיבה ודאי לא נופל ממנו (כאמור, לדעתי הוא לא נופל גם משירות קרבי). משום מה תלמידי הישיבות מתייסרים כל הזמן בייסורי מצפון על השוויון בנטל, כאשר חיילים לובשי מדים שברובם המכריע לא משרתים שירות קרבי (דומני שהיחס הוא משהו כמו 1 קרבי ל-10 אחרים) לא מתייסרים בזה. על כך כתבתי.

שלום.
בעקבות תגובתך קראתי שוב את מה שכתבת, ונוכחתי לראות שאכן לא הבנתי אותו נכון. סליחה, ותודה על ההבהרה.
לגופו של טיעון, נראה לי שהמצב הראוי הוא שגם השקמיסטים וגם הביינישים ישאלו את עצמם האם הם ממצים את יכולת התרומה שלהם, ולא שאלו ואלו יימנעו מייסורי מצפון. אני לא חושב שייסורי מצפון צריכים להוביל את ההחלטה, אבל כן כדאי להתחשב בהם, ולבחון את השאלה המצפונית.

שאלה צדדית: בחתימה שלך אתה מבקש לשלוח שאלות דרך המערכת של הבלוג. המטרה היא פרסום השאלות בבלוג, או הורדת העומס מתיבת המייל האישית? נשאל תכל'ס – לעבור לשאול משם? אני מעדיף שהשאלות שלי לא יתפרסמו..

השאלות מתפרסמות שם כך או כך, אבל באנונימיות מלאה של השואל.
נוח לי יותר שהשאלות תבואנה משם כדי לא להעמיס את המייל וכדי להקל עליי את ההעברה לשם.

אין בעיה, להבא אשאל דרך שם.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לך על כתיבתך המקיפה והשיטתית, על הישירות והחדות בהן אתה מציג את עמדותיך, ועל המענה המהיר והבהיר שלך לכל פונה ושואל.
אתה מתעסק בנושאים היסודיים והתשתיתיים ביותר, גם כאלו שכמעט ולא נפתחים לדיון רציני.
עד שנתקלתי בספרים שלך יכולתי לפעמים להסתכל על ספריה תורנית מלאה, ולגלות שאין אפילו ספר אחד שמעניין אותי. פתחת בפניי עולמות, ואני חייב לך תודה ענקית על כך.

תודה ובהצלחה.

לדעתי הסדר הוא התקמבנות דתית מהסוג הבזוי ביותר. לא רק לדתיים יש ערכים שחשובים להם לא פחות מהשירות הצבאי. תלמד תורה על חשבון עצמך ולא על חשבון השלוש שנים שאחרים נותנים. הקב"ה לא אוהב דתיים קומבינטורים..

אתה מערבב בין שיקולים של המדינה לשיקוליו של אדם פרטי. השאלה היתה האם ראוי לבחור דתי לשרת במסגרת ההסדר, ועל כך עניתי. השאלה האם ראוי שהמדינה תאפשר זאת – היא שאלה אחרת שתלויה בשיקולים רחבים יותר. אני חולק עליך גם כאן, אבל זה דיון אחר.