עמידה "בכור המבחן" בישיבות חריידיות

אגב, גם בישיבות אחרות בד"כ לא נבחנים.

מן הסתם הרב למד פיזיקה כדי לדעת, האם המבחנים הועילו לכבוד תורתו או שמא הזיקו ?
ככל שהמבחנים הועילו מה ההבדל בין מבחן בגמרא (מזיק) למבחן בפיזיקה (מועיל) ?

אם בפיזיקה היו לומדים בלי המבחנים בהחלט היה מקום לשקול ללמד בלי מבחנים. אלא שבד"כ זה לא קורה. בתורה הטענה היא שזה כן קורה, ושגם יש יותר חשיבות ללימוד כדי לדעת. אין להביא ראיה מאחד לשני. זה כמובן גם יכול להיות גישות שונות של אנשים, וגם זו לא קושיא גדולה.

לפני WW2 עוד הקפידו על מסורת המבחנים המסורה לנו מדור לדור:

https://drive.google.com/file/d/1zQm1NZyfiMklGoO-6lR3tx49nNlFGJnT/view?usp=drivesdk

מי טוען את הטענה" שזה כן קורה" ?
אני בכלל לא מבין מה הסתירה בין לימוד שבסופו מבחן ללימוד על מנת לדעת וכמו"כ מה עניין "חשיבות" ללימוד ?

בנימין, עדות אישית: במסגרת התואר שלי אני לומד קורס פסיכופתולוגיה שבסופה אני אמור להיבחן על החומר. הלמידה היא רק בשביל לעבור את המבחן. לעומת זאת, כשאני לומד את אותו החומר מתוך רצון אישי התוצאות טובות פי אלף. גם בכמות וגם באיכות.

ערב טוב שי, אני חושב שעצם ההבחנה בין לימוד ומבחן ללימוד ללא מבחן תוך כדי יחוס סגולות הנוגעות לדרך לימוד התורה, שהיא במהותה, כביכול, שונה מדרך לימוד כל חכמה אחרת היא ביטוי מצויין לפסיכופתולוגיה, דהיינו, רוב רובה של האוכלוסיה מבינה את הקשר בין מבחנים להצלחה מוכחת בלימודים ומיעוטה אינה מבינה, זהו ביטוי מובהק סטטיסטית לאבנורמליות. יש פה כשל חמור בהצגת הטענות, טענתי היא שבין אם הלימוד מעניין ובין אם אינו מעניין המבחן ישפיע לטובה, הוא ודאי ישמש ראיה לבקיאות בחומר הנלמד, זה פשוט לחלוטין, וככל שצריך ראיה, הראיה מבריה"מ (זצ"ל) בה נבחנו גם על החומר הלא מעניין והצליחו.

נ.ב: בינינו, כל בחור חריידי האנוס להתאשפז ב"מוסדות לימוד תיירע" מגיל 3 ועד גיל 120, מגן "חיידר" דרך ישיבע ובוילל, לומד מתוך "רצון אישי" ? נו באמת…
לפחות שיוכיחו לכולי עלמא שיש תמורה בעד הקיצבה.

בנימין, אין לזה קשר הכרחי לתורה. ללימוד עם מבחנים יש כמובן יתרונות (משוב, סדר, תמריץ). אבל כשהיתרונות האלה לא רלוונטיים, או שמוצאים דרכים אחרות להשיג אותם, יש יתרונות עצומים ללימוד ללא מבחנים. זה לימוד שיכול להתרכז במינון הנכון של הבנה וזיכרון, לא מוגבל בזמן, מאפשר העמקה בנושאים ספציפיים ודילוג על אחרים (ע"פ מטרות הלומד), וכמובן – לא נצמדת אליו תחושה לא נעימה של "הכריחו אותי".

הייתי פעם חבר בקבוצת דיון אודות סופר מסוים. במהלך השנים עלו שמועות שספריו עומדים להיכנס לתוכנית הלימודים. אנשים נחרדו: היה להם ברור שכשהספרים יעברו ממדף ספרי הקריאה למדף ספרי הלימוד, גורלם ייחרץ.

בס"ד י"ג באייר תש"פ

לגבי בחינות לתלמידי הישיבה היה הבדל בין ישיבות ליטא לישיבות הונגריה. בהונגריה היתה הישיבה מוסד מאורגן של הקהילה, ובראשה עמד בדרצ כלל רב העיר. מגמתה של הישיבה שכל הצעירים יקבלו ידע תורני בסיסי בישיבה,מרביתם יוכשרו להיות 'בעלי בתים' בני תורה והמובחרים יהיו לרבנים וגדולי ותורה, שכבת הנהגה תורנית לקהילות.

הישיבה ההונגרית היתה מוסד לימוד מסודר, שבו היתה תוכנית לימוד מסודרת, שבה היו 'שיעור עיו' שבו נלמדו בהעמקה סוגיות יסודיות בש"ס; 'שיעור פשוט' שבו נלמדו כסדר גמרא רש"י תוספות ומפרשים נוספים, שיעורים באו"ח ויו"ד שנתנו לתלמידים ידע בהלכות המעשיות, ושיעור שבועי בפרשת השבוע ושיעורים בנ"ך ו/או ספרי מוסר. על כל 'מערכת השיעורים' הזאת היו מבחנים שבועיים וקופתים.

עוד מימות הקיר"ה האוסטרי- הונגריה, חוייבו יהודי הונגריה בכמה כיתות של בית ספר יסודי ממלכתי, וישיבות הונגריה לא נפלו באירגונן, תוכנית ליוד מסודרת ובחינות, כמו שהורגלו בבית הספר הממשלתי.

לעומתן, ישיבו ליטא, מחו מתוך בתי המדרש, ה'קויז'ים של פולין ליטא וגליציה, ששם ישבו בבתי המדרש, נערים, צעירים ו'בעלי בתים' ולמדנים מבוגרים, שעסקו בשקידה בלימוד ללא 'קצין ושוטר ומושל', כשכל אחד בונה לעצמו תוכנית לימוד אישית. איש לא נתן ללומדים מילגה, רבים גלו למקום תורה והיו ישני ב'עזרת הנשים' ו'אכלו ימים' אצל בעלי-בתים שאירחו אותם. מי שאהב את התורה -שקד עליה יומם ולילה, ומי שלא היה לו חשק – מצא את מקומ כסוחר או בעל מלאכה.

הישיבה המסודרת הראשונה שקמה בליטא היתה ישיבת וולוז'ין, שנועדה לאליטה של עילויים, ואליה התקבלו 'אחד, שניים' מכל עיר, ריכוז של גדולי העילויים, שעבורם לא היה צריך לקיים 'תוכנית שיעורים' ובחינות. היה השיעור היומי בגמרא שמסרו גאוני עולם שעמדו בראש הישיבה, כנצי"ב והגר"ח מבריסק, וסביב שיעורי ראשי הישיבה. מי שיצא לכהן כרב קהילה היה לומד בעצמו את הפוסקים והיה ניגש לאחד הרבנים הגדולים שיבחן אותו ויסמיכו להוראה.

גם הישיבות שקמו אחר כך בליטא, פעלו לפי מסורת זו. המרכז היה השיעור העיוני של ראשי הישיבה היה מרכז הלימוד, סביבו התפתחו 'חבורות' שעודדו את התלמידים לחדש חידושים בעיון התלמוד. התלמידים באו לישיבה בצורה וולונטרי ולמדו תורה מתוך דוחק גדול, מתוך שאיפה לצמוח ללמדנים וגדולי תורה, והם התמסרו ללימודה בשקידה ובמסירות. (בישיבות המוסר נוספה גם השקידה על לימוד המוסר, במקביל ל'שיעורים' וה'חבורות' בעיון התלמוד – היו ה'שיחות' וה'ועדים' בעיון המוסר.

במסיבות היסטוריות שונות, בישיבות בארץ ישראל פשט יותר המודל הליטאי, ופחות המודל ההונגרי.

בברכה, ש"צ.

הכותרת צריכה כמובן להיות

'הכשר למדנים או 'בעלי בתים ורבנים – הבחינות בין ליטא להונגריה

לדעתי ה'אנוסים במוסדות לימוד תיירע' חיבים בחינות, זה המודל ההונגרי שכולם נמצאים ובלי הבחינות, הספרים כבר עברו למדף הלימוד ממדף הקריאה [כמובן ישנם רבים וטובים שלא אך להם כמעט ולא יזיק המבחן]

כך או כך, עניין הבחינות תלוי באופיו של כל לומד, יש כאלה שהתורך להיבחן גורם להם למקד את הלימוד ולעשותו 'מכוון מטרה', ויש כאלה שבחינות עלולות להלחיץ אותם.

דרך ביניים שהולכת ומתפשטת בשנים האחרונות, של בחינות עידוד חיצוניות כגון 'מפעל הש"ס' ו'דרשו', המעודדות לימוד מכוון מטרה ה'עומג בהספקים בלי לכפות זאת על מי שלא מעוניין,

בברכה, ש"צ.

לענ"ד נראה שהסיבה שאין מבחנים היא כדי שהחלשים לא יראו שהם מוציאים 50 בכל מבחן ויתחילו לשאול את עצמם מה הם עושים בישיבה וילכו לרעות בשדות זרים חלילה, וכשאין מבחנים כל אחד יכול לומר לעצמו שהדף שהוא הספיק בחודש זה הדבר הכי חשוב וכו' (אפי' שבשאר התחומים קשה לבן אדם לעסוק כל היום בלי להרגיש שהוא תורם לתחום)