פירושים מרובים לטקסט
שלום רב,
למדתי את השורש השני ברמב"ם עם השגות הרמב"ן, וכפי שהבנתי נקודת המחלוקת שהרמב"ם מניח שלטקסט יש פירוש אחד.ושאר כל הפירושים אינם חבויים בו, אלא מורחבים ממנו.
שאלתי מהיכן צומחת הנחת יסוד זו? מדוע סביר לומר שלטקסט יש רק 'פשט' אחד?
אני חושב שמשכל ישררר. סביר שאם מישהו כותב טקסט הוא מתכוון למשהו מסוים ולא לשלושה דברים. אמנם ביחחס לקב"ה אולי ניתן לדון, ואולי הרמב"ם סבר שדיברה תורה כלשון בני אדם..
כן, הבנתי. ומראש שאלתי על הבורא.
אבל האמת שגם כלפי האדם. לא מופרך לי להשתמש במילה שמראש חבויים בה שתי פעולות שאינן סותרות, איני רואה הכרח לטעון שכל פירוש נוסף בהגדרה הוא הרחבה
אולי צריך לקשר זאת לעקרון התאר של אוקהם. אם כי, יש לחקור מה פשוט יותר
שים לב שגם הרמב"ם מדבר על ברירת המחדל. יש מצבים שבהם הדרש הוא כן דאורייתא (כשחכמים אומרים לנו שזו הלכה דאורייתא). זו בדיוק התוצאה של מה שכתבת, שאין הכרח שיהיה רק פירוש אחד. זו ברירת המחדל אלא אם מדובר במקרה חריג שבו שני הפירושים מצויים בטקסט.
כל עוד הבנת את כוונת העניין, הפירוש פחות חשוב.
תודה רבה על המענה
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer