קורא אני לרב לשמוע לדברים הבאים

לא ענית על שאלתי:
מה יותר יקר לך רצון הקב"ה או השכל הישר?

אמן ואמן

בעל תשובה נכבד, מדוע נראה לך שרצון הקב"ה מתנגד לשכל הישר, אדרבא, ככל שיש התנגדות כנראה (אולי) שאין זהו בדיוק "רצון הקב"ה"… ?

אני לא עונה לשאלות שאין להן מובן, ו/או להטפות מטופשות כמו זו שלך כאן. אם תרצה לדון בשאלה קונקרטית היכבד והעלה כאן שאלה ספציפית (שאלה, לא הטפות ולא סיסמאות).

אוקיי אולי הייתי תוקפני מדי
שאלתי היא:
על סמך מה אתה מבסס את הקביעה שלך שחשוב לפעול לפי השכל..הרי מפורש באינספור מקורות שהדבר החשוב ביותר הוא עשיית מצוות ולא חכמה או דברים מהסוג הזה
אני רוצה להבין מאחורי מה עומדת שיטתו הדתית של הרב

זו בכלל לא שאלה של תוקפנות אלא של תוכן. אין לי שום בעיה עם דיבור תוקפני או ציני. כל עוד יש לו תוכן קונקרטי שניתן להתייחס אליו. אחרת זה סתם הוצאת קיטור ובזבוז זמן.
לשאלתך, עיין בשערי ישר לר"ש שקאפ,שער ה פ"ב, שם הוא כותב את הדברים הבאים:

ואף דבהשקפה ראשונה הוא דבר תמוה איזה הכרח וחיוב על האדם יהיה לעשות דבר בלי צווי ואזהרת התורה, אבל כשנעמיק בענין היטב יש להבין ענין זה, דהרי גם החיוב וההכרח לעבודת ה' ולמלאות רצונו ית', הוא ג"כ ענין חיוב והכרח על פי משפט השכל וההכרה, כמו כן הוא חיוב והשיעבוד ממון הוא חיוב משפטי, שנתחייב על פי דרכי הקנינים, או שחייבתו תורה כנזקים ופדיון הבן וכדומה, ולענין זה בעינן שיהיו קונה וזוכה זכות זה.

וכידוע שלכל אורך שער ה זהו היסוד שחורז את דבריו.
פירוש: השכל עליון על כל דבר בעולם, שהרי גם המחויבות לדבר ה' ולתורה מבוססת על השכל. וכשיש ציווי מפורש שסותר את השכל מקיימים אותו כי השכל אומר שהקב"ה כנראה יודע טוב יותר מאיתנו, ולא בגלל שהשכל נדחה בפני הציווי. ודוק היטב.
אלא שבד"כ לא מדובר בציוויים מפורשים אלא בפרשנויות של חכמים, וכאן יש לשכל את משפט הבכורה. דאם השכל מכחיש את הפרשנות הזאת כנראה שזו לא הפרשנות הנכונה.

אבל כאמור דיון כללי כזה הוא לא פרודוקטיבי. אם תרצה לדון הלאה, אנא העלה שאלה ספציפית ונוכל לדון לגביה. אפשר גם בתוקפנות אם תרצה. 🙂

בכדי לקבל את דברי הרב נצטרך להניח:
א. אין אינטואיציה לצדקת המסורתיות הקלאסית. מה שלא מתממש כמעט וכבדיחתו הידועה של בן גוריון לאיזה בית כנסת הוא לא הולך. אינטואיציה זו קיימת אצל המון אם לא אצל כולם. א"כ אותו בעל תשובה בעצם שואל האם הרב לא חש בזה. "מה יותר יקר לך רצון הקב”ה או השכל הישר?" היינו הקרב שבין האינטואיציה שזה רצון הבורא לבין כלי נשק קר והוא השכל.
ב. אם אנו מניחים שאלוקים יודע טוב מאיתנו, א"כ הנחנו שאנו יכולים לשגות. (אין הגיון לומר שהבן אנוש טועה רק כנגד משפט אלוקי. פשוט שם הרב מוכרח להודות בטעות והיא מתגלית בהכרח) א"כ בהחלט ייתכן שחז"ל צדקו ואנו טעינו. לצאת מנקודת ראיה שהצדק עמי עד שיוכח אחרת באופן תמידי לוקה בשגיאה מחשבתית. הרב מכיר בן אנוש שלא טעה? אני בטוח גם שהרב יוכל להביא לכך הסבר מעולם הסטטיסטיקה. ע"ע המושג צ"ע המשומש בידי טובי הלמדנים. אמנם, איני יודע מדוע ברירת המחדל הרווחת היא הליכה אחר הקדומים אך אין אני רואה באפשרות השנייה יותר הצדקה. ובקיצור "דאם השכל מכחיש את הפרשנות הזאת כנראה שזו לא הפרשנות הנכונה" מ"מ יש הרבה שכלים ולמה ללכת אחרי שלך.
ג. "וכשיש ציווי מפורש שסותר את השכל מקיימים אותו כי השכל אומר שהקב”ה כנראה יודע טוב יותר מאיתנו, ולא בגלל שהשכל נדחה בפני הציווי." אתיימר להפריך משפט זה למרות שהרב חתמו ב"ודוק היטב". עד כמה שעבודת ה' מבוססת שכלית וכאשר יש התנגדות שכלית לעבודת ה' או אז נשמט הבסיס לעבודתו ית', היינו התנגדות שכלית לעצם קבלת עבודתו. הגרש"ש מוסיף שאף עצם קבלת משפטי הממון מבוססת על שכל. אך אין הדברים אמורים על הפרטים של העבודה לאחר קבלת המרות. אני מבין משכלי לכבד את אבי ולכן אכבדו אף במעשים הכרוכים כנגד השכל כל זמן שנשארת הסיבה השכלית לכבדו.

שמעון שווקאפ זצ"ל אומר בקטע זה שבבסיס לעבודת השם יתברך הוא רציונלי וזה ודאי נכון מכיוון שהקב"ה לא היה מצווה באמונה במשהו טיפשי וחזק הגיון
אך לפי הבנתי ע"פ שיטת הרב אם השכל מוביל את התלמיד לכפור אין בזה רע וע"פ שזה מנוגד לרצון הקב"ה אמורים לאפשר לו זאות וזה מה שתמוה בענייני יש הרבה דרכים להגיע לקב"ה אך לפי החשיבה המקובלת הדרכים(שכל ישר או אמונה תמימה הם אמצעי) ויראלי ופחד הקב"ה הם המטרה ולפי הבנתי לשיטתך כתבתה מספר פעמים שאתה מכבד יותר אפיקורס חכם מאשר מאמין טיפש וזה מבחינתי תמוהה מאוד..שהרי ע"פ המקורות בסופו של דבר המטרה חשובה ולא האמצעי(לדוגמא נהדרת לכך היא המונח חסיד אומות עולם שמוביל לו עו"ב ולא חכם פילוספי שהשקיעו וחקר ובעקבות כך מקיים ז מצוות למרות ששמעתי בשם הרב קוק זצ"ל שלחכמים יש עולם הבא משלהם אך בכ"מ אין עוררין שאצל הגוים מדרגת חסיד תמים המאמין בז' מצוות היא הגבוהה והטובה-ומניחן הראייה חתמים?שהרי אסור לו ללמוד תורה ועליו לקבל את האמונה כביכול מתוך אינטואיציה פשוטה)-כוונתי בפשטות לומר שיתכן כי אולי אמונה מתוך שכל קר וע"פ הלוגיקה בלבד-יתכן והיא הדרגה הגבוהה ביותר אך גם פה השכל הוא "אמצעי" ולא מטרה בפני עצמה ידען כתוב במפורש שאדם שחלש באמונה לא אמור להיכנס ללימוד ספרי מינות וכדומה כי זה עלול להזיק לאמונתו
בקיצור העניין העיקרי שמפריע לי הוא שהרב שם את השכל הישר והלוגיקה כמטרה בפני עצמה ולא רק כאמצעי-ויתכן ואדם עם שכל כשלו הנחשף לכול מיני טיעונים ובכ"ז ממשיך לקיים מצוות השיטה מתאימה-אבל להמון העם הדברים אינם מתאימים ולכן לאורך כל הגלות וגם כיום ההדרכה לאדם מאמין פשוט עם הארץ-היא לדבוק בהדרכות החכמים
שאלתי לרב בפשטות אחרי ההקדמה:האם לא עדיף עד כמה שזה ישמע לו צורם "מבחינת הקב"ה" לשמור על האנשים תמימים ולא אובייקטיביים ללא ידע רב ובכ"ז שיצאו צדיקים כי זהו רצון הקב"ה ואת הפילוספים וההתחכמות להשאיר לגדולים(ובסופו של דבר הדבר לטובתם כי אחרי 80 שנה מקבלים הם שכר!)

ידוע כתוב במפורש* ויראת ופחד הקב"ה* ומנייין הראיה תמים*
מצטער על השגיאות כתיב בהודעה זו תיקנתי אותן

בעניינים אלו יש הרבה דרכים להגיע לקב”ה*

טיפשי וחסר היגיון*
אלו הם כל התיקונים לשגיאות כתיב

ז ולא שאלה של רע וטוב. מי שכופר בקב"ה זה שגוי, אבל זו דעתו. מה אני אמור לומר לו? שלמרות שמסקנתו היא שאין אלוקים עליו להחליט שיש? כיצד אפשר לדרוש זאת ממנו. הוא חושב אחרת, גם אם יבטא בשפתיו דיבורי אמונה נשגבים יומם ולילה. אם תשכנע אותו שזו האמת אז הוא יאמין. אבל שוב זה רק בגלל שהשתכנע.
כבר כתבתי כאן לא פעם שאין אפשרות להגדיר סמכות לגבי עובדות. חפש כאן או בספר השני בטרילוגיה שלי (רק אם יש לך לב חזק). הדברים כבר נדונו עד דק.

השאלה היא לא האם אפשרי להכריח כופר להאמין(אף על פי שידוע השיטה שכפירה בקב"ה והצורה היא כלל לא עמדה שכלית אלא נובעת אך ורק מתאוות בהמיות ואז הדרך הטובה ביותר היא לא לשכנע הטיעונים אלא לפרוט על נימי נפשו את שיטת החיבור לקב"ה שמתאימה לו כפי הכתוב בסוף הספר חסד לאברהם זצ"ל ששמותיהם של כול עם ישראל חרוטות בתוך התורה ולזה מתאים פירוש התורה לפי מידת החסד ולזה לפי מידת הדין לזה הפירוש של עולם העשייה הפיזי ולזה הפירוש של העולם הרוחני אולי הדרך הכי טובה היא להתבונן בתוך נפש הכופר המתלבט ולהבין מאיזה יסוד שורש נשמתו ושמו נמשכו) אבל ההקדמה הזו היא לא העניין:גם אם יש אפיקורסים שמלכתחילה לא ניטען לשכנע אותם כלל מדוע לעודד חשיבה חופשית שגורמת לקב"ה ובסופו של דבר גם לאדם עצמו צער ולא לחנך שצריך לתת להמונים העם רק מה שהם צריכים לדעת?או בקצרה ואני שואל לגמרי ברצינות:למה לדעת הרב חשיבה חופשית ואמירת האמת חשובה כ"כ?מדוע לדעתו דווקא החשיבה החרדית של הצנזורה חסימת מידע וקצת בחופים לציבור פה ושם-היא לא האידיאלית?

זו בדיוק השאלה. אם אדן לפי מיטב הבנתו מגיע למסקנה שאין אלוקים, הוא כופר. אתה מציע להסתיר ממנו נתונים וטיעונים כדי של איגיע למסקנה האמיתית מבחינתו. אז הוא כופר בתחפושת. בעיניי אין ערך רב לאמונתו. יש ערך לאמונה כשהיא באה על בסיס הכרעה אמיתית ומלאה של האדם ולא כשהוא מתוכנת ומאולף לזה.
אם היית יכול להפנט אנשים לעבוד את ה' בקפידה, היית עושה זאת? יש אופציה כזאת, למה אינך משתמש בה?
החשיבה (ואין חשיבה אלא חשיבה חופשית) היא הבסיס היסודי ביותר לעבודת ה'. וזה בדיוק מה שכותב ר"ש שקאפ.