קנייני התורה

שו”תקטגוריה: פילוסופיהקנייני התורה
יוסף שאל לפני 3 שנים

שלום הרב,
למדתי לאחרונה במסכת קידושין על סוגי הקניין השונים של בהמה – מסירה, משיכה, הגבהה, רה”ר סימטא וכו’ פרטי דינים רבים ומגוונים עם דעות רבות.
חשבתי על הנידונים האלו ולא הבנתי למה הם מוגדרים כלימוד תורה. מעבר לשאלה של אי הרלוונטיות של רוב המוחלט של דינים אלו בימינו בגלל העובדה שלכאורה המנהג השתנה בדרכי הקניין – אני לא כ”כ מבין אפילו לזמנם – למה זה הוגדר כלימוד תורה (או שלא?). איך הגדרות משפטית של קניין שנגזרות מהמנהג הרווח בזמנם, קשורות להבנת התורה? לכאורה שום יחס בין הגדרות אלו להבנת התורה כבירור של דבר ה׳. די ברור גם שזו לא מסורת שעברה בסיני – גם מכל המחלוקות שיש על כך בגמרא, וגם מהסברות המובאות שם שמגדירות את המציאות ואת דעת בנ”א.
אני אחדד קצת את השאלה מכיוון אחר, זה כמו למשל פוסק שכותב תשובה בענייני חשמל בשבת. הוא בהתחלה בודק את המציאות – כיצד בדיוק חשמל פועל ומה  קורה בלחיצת הכפתור וכו׳. ולאחר מכן הוא משליך מזה על ההלכות הקשורות בעניינים אלו ומדמה מילתא למילתא לפי הכללים ההלכתיים של הלכות שבת. האם ניתן להגדיר את החלק הראשון של בירור המציאות כלימוד תורה? לענ”ד לא. ולכאורה אותו הדבר בעיני כאן. כל ההלכות המגדירות את סוגי הקניינים הם חשובים לפסיקת ההלכה. אך הם בסה”כ בירור מציאותי גרידא, ולא נכנסות עדיין בגדר לימוד תורה טהור. 
מצד שני אני כן רואה שישנה מחלוקת בגמרא לגבי האם דבר תורה מעות קונות או משיכה קונה, ודנים בפסוק “או קנה מיד עמיתך” אז אולי כן היה לתורה הגדרה לגבי צורות הקניין שעברה במסורת?
בכל אופן אני לא בא להגיד שלא צריך ללמוד את זה. ברור שחשוב שמי שהולך להתעסק בדינים אלו ידע זאת לעומק. אבל לפחות שנדע מה המקום של זה ביחס ללימוד תורה (נפק”מ אולי לברכת התורה).
אגב ראיתי שכתבת באחד מהמאמרים האחרונים, משהו דומה בעניין כל הדינים הקשורים לתקנות הקהל. שם טענת שלברך עליהן ברכות התורה זו ברכה לבטלה.
האם אתה חושב כך גם כאן?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שנים

כבר כתבתי בכמה מקומות שאני מקבל עקרונית את הטיעון שלך. כך למשל מה שהזכרת שתקנות הקהילות אינן תורה (למרות שנכנסו לשו”ע).
לגבי דרכי הקניין, לא ברור מעמדן. לגבי מעות ומשיכה משתמע בגמרא שיש לזה מקור בתורה עצמה ולכן זה ודאי תורה. כך גם לגבי קנייני שדה מעפרון. הגם שגם על אלה ניתן להתנות והמנהג יכול לשנות את זה (כמו כל דבר שבממון), זה לא משנה. ראה במאמרי כאן:

בין הטריטוריה שלי לטריטוריה של הזולת על חובות וזכויות בהלכה ומשמעותן


לגבי דרכי הקניין האחרות, די ברור שהן נוסדו על ידי חכמים (למרות שהן קונות מה”ת). לכן באמת עצם העובדה שמסירה או הגבהה קונה זה לא ממש תורה. אבל עדיין יש בכל אלו מימד של תורה שכן הן משקפות את צורת הקניין ואת היחס בין סוג המעשה לבין החפץ הנקנה, וזה אמור להיות נכון תמיד ולהתבטא גם בדרכי הקניין האחרות.
ומעבר לכל זה יש את הכללים ההלכתיים בדיני הקניינים (כמו סיטומתא, או דבר שלא בא לעולם) שהם ממהות ההלכה ולא ביטוי של מנהג זה או אחר (וכנראה גם לא ניתנים לשינוי).

מושה הגיב לפני 3 שנים

היי יוסף, לפי החידוד היפה שהבאת, ואני לא מסכים איתך בכלל, כי אם נלך ככה, לימוד תורה יהא רק לימוד מהגמרא או מהמקרא ואז אנשים לא יחשבו מסביב. וגם לפי שיטתך לימוד א ב ג וקריאה לא יחשבו חלק מלימוד התורה. אני ממש לא מסכים כמוך. אלא לדעתי כל דבר שאדם חושב/לומד/מתכנן (מבשל/יושן/נהנה/שמח) כדי לעשות משהו כי לדעתו ה’ יסכים עם מעשיו וירצה בזה אז זה נחשב לימוד תורה. וההוכחה הכי פשוטה היתה בפרשת וזאת הברכה ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך.
וחוץ מזה, ידוע ה”מדרש” שמסביר כיצד מלאך המוות הכניע את דוד מללמוד תורה כדי לקחת את נשמתו. ובוא נסכים שכמה שדוד למד ללא הפסק… כדי לברוח ממלאך המוות ולא ישן אפילו, הרי לצרכיו היה חייב ללכת, האם זה ייחשב הפסק מהלימוד? נראה שלא ! ונספק בהוכחות אלו או שאתה עדיין חולק? אשמח לשמוע

יוסף ש. הגיב לפני 3 שנים

הי מושה מועדים לשמחה,

אתה צודק שיש חשיבות ללמוד נושאים אלו, ועיקר שאלתי היא לגבי ברכת התורה. ובכל אופן תסכים איתי שלא כל דבר שחשוב ורצוי בעיני ה’ מוגדר כלימוד תורה. לפי דבריך אז גם מה שהרב מיכאל אברהם לומד את קאנט ופילוסופים אחרים זה לימוד תורה וצריך לברך על כך ברכות התורה (אולי זה מה שהוא עושה איני יודע.. :-), וגם אולי כאשר דוד המלך הלך לישון הוא היה צריך לברך לפני כן ברכת התורה…
(ובכלל את הראיה מדוד המלך אפשר לדחות בנקל (למרות שאין משיבים על הדרשן) שהרי אפשר שהמלאך הגיע בדיוק כאשר דוד היה עוסק בתורה ממש, ולא עבר זמן רב עד שהוא הצליח להסיח דעתו מלימוד התורה וליטול את נשמתו, כך שלא מוכרח שהוא בכלל נצרך לנקביו בפרק זמן קצר זה..)
אגב בהקשר הזה ידוע הסיפור על הגרש”ז אויערבאך זצוק”ל שהלך לישון לפני מסירת השיעור הכללי בישיבה, ואמר לאשתו שהוא הולך להכין את השיעור.. 🙂

ברור אם כן שיש הבחנה מועיל שאדם עושה לבין לימוד תורה טהור. ונראה שכאשר פוסק מברר את המציאות של החשמל עם חשמלאי מוסמך הוא לא צריך לברך לפני כן ברכות התורה אע”פ שהוא עושה דבר חשבו ורצוי.ואולי כך גם הדבר לגבי דיני קניין.

השאר תגובה