רגרסיה אינסופית

נכון שזה התחמקות מהסבר, אבל זה עצמו הסבר.
ז"א זה לא התחמקות ללא מתן מענה חלופי. אלא זה אכן נותן ומספק מענה חלופי אבל במילה "ככה" – הדבר תמיד היה.
אני מסכים שנכון ובמידת מה זהו הסבר מצומצם, אפילו מצומצם מאוד.
אבל מדוע הסבר שמניח בתוכו טענה שעומדת על ה"לא ידוע" היא עדיפה?
ז"א מניין לנו שהעולם באמת לא היה קיים תמיד?

בנוגע לפרדקוס אכילס והצב- אינני מבין מדוע אתה נותן דוג' של סידרה אינסופית מתכנסת.
סיבות הייקום אינם סדרה אינסופית מתכנסת (ואם כן אז ממילא יש לה נק' התחלה) אלא אינסופית שלא מתכנסת (מתבדרת?). הרב חושב שטיעון החובת הלבבות/רס"ג / 'התור שלא יגיע' הוא אכן תקף בנוגע לייקום?

ד"א יש לי שאלה נוספת. ראיתי ב'שער הייחוד' שכל דבר שניתן להרוס הוא איננו הכרח המציאות וממילא איננו אינסופי. הרב אולי יודע מדוע דבר שהוא אינסופי חייב להיות גם הכרח המציאות? (ההפך קל להבין)

טוב, קטונתי (התחמקות מהסבר היא הסבר ???).
לומר ככה זה לא הסבר. לומר שזה תמיד היה אינו הסבר, גם בגלל שכיום אנחנו יודעים על המפץ וגם בגלל עקרון הטעם המספיק (הסברתי את כל זה במחברת). מעבר לזה רגרסיה אינסופית לא אומרת שכך תמיד היה אלא מציעה שרשרת אינסופית של הסברים.
הסבר שעומד על הלא ידוע עדיף כי הטיעון מראה שחייב להיות לא ידוע כזה. לכן זה שמדובר במשהו לא ידוע אינו חיסרון של ההסבר (בפרט כשמחפשים הסברים לידוע, ולכן אין פלא שהם לא יכולים להינתן במונחי הידוע).

שרשרת מתכנסת אין לה התחלה. רק ציר הזמן שעל פניה היא מתרחשת הוא סופי. אתה מבלבל בין משך הזמן שלוקח לה להתרחש לבין התכנסות מהותית שלה.

לא חייב להיות. לדעתי הוא טועה ברמה הלוגית. לוגית ייתכן משהו אינסופי שאינו הכרח המציאות. אבל פילוסופית ייתכן לטעון שאם משהו הוא אינסופי אז הוא הכרח המציאות (או לפחות שיש לו עילה/טעם הכרח המציאות, לפי עקרון הטעם המספיק).

הביג קראצ' טוענת שהייקום תמיד היה.
וברור שיש בזה מידה מסויימת של הסבר.
הרי אם אין לנו שום סיבה להניח שיש אלוהים אז נעדיף להניח שהייקום היה תמיד מאשר להכניס גורם לא ידוע לתמונה.

לא הבנתי מה רצית לטעון בנוגע לשרשרת מתכנסת.

נ.ב אני חושב שעיקר הקושי באינסוף הוא דווקא בשרשרת סיבות לאו דווקא מהמושג.