רוב בזמן
סליחה על זה שהשאלה נשלחת פעם שנייה רק מכיון שכבר עברו יומיים+ מאז שנשלחה ובד"כ הרב עונה מאוד במהירות, אי חושש שהיא לא נשלחה עקב בעיה טכנית.
הגמ’ בכתובות בסוגיא דפ”פ מתרצת על קושיית ס”ס שבמקרה דנן זה חד ספק ולא ס”ס כיון שזה אשת כהן הנאסרת גם באונס, וכל מה דאיכא להסתפק זה אם זינתה תחתיו אם לאו, אבל לא מבואר בשום מקום שאנו מייחסים משמעות לרוב שמתקיים פה כלפי זה שיש הרבה יותר זמן שהיא לא הייתה תחתיו מאשר שהייתה תחתיו (וגם אם לא מדובר בהכרח ככה, מ”מ לא מבואר שישנו הבדל בציור זה) ולכאורה למה שלא נאמר שזינתה לא תחתיו מדין רוב?
בברכת מועדים לשמחה
סליחה, באמת פספסתי אותה משום מה.
קושייתך אינה על המקרה הזה אלא על כל הסוגיא שם. הרי ספק תחתיו ספק לא תחתיו לשיטתך אינו ספק אלא מיעוט מול רוב.
תמיד כשיש שתי אפשרויות כאלו אנחנו רואים אותן כשקולות.
בתחילה חשבתי על היגיון סטטיסטי. הרי אין כאן תהליך מקרי. אם נניח שהבעילה היא אירוע שמתבצע בזמן מקרי, אז יש היגיון ללכת אחרי רוב הזמן. אבל כאן זו בחירה של אנשים אם לעשות ומתי, ולכן אין היגיון לקחת בחשבון את הזמן. כעין מה שכתב ר"ש שקופ לגבי רוב לרידיא בממון.
אבל לאחר מכן חשבתי גם על המקרה של מקווה שהייתה כשרה ונמצאה כעת חסרה. מה דינו של מי שטבל בה בין לבין. לכאורה לשיטתך היה עלינו לקחת את הזמן שבו האדם טבל ולראות האם הוא קרוב יותר לזמן שבו היא הייתה כשרה או לזמן העכשווי. אם הוא קרוב לזמן שהייתה כשרה, אז כדי להניח שהטבילה לא עלתה עלינו להניח שהמקווה חסרה בזמן הקצר שחלף, אבל סביר יותר שזה קרה בזמן הארוך שחלף מאז עד עכשיו. שים לב שכאן זה אירוע מקרי (לא החלטה של בני אדם), ובכל זאת לא לוקחים בחשבון את הזמן.
ואולי במקום שבו אין לנו מדד ברור לגבי הזמן וזה עניין שנתון לשיעורין, שם לא הולכים אחרי הרוב. ואולי אפשר לומר שהזמן הוא כמו קבוע במקומו (בזמנו) ולכן דנים אותו כמחצה על מחצה.
את התי' של קבוע לא שייך לומר פה, כי דינא דקבוע כמחצה דמי, נאמר לגבי הדבר המסופק עצמו, כלומר במקרה דנן יש מעשה ביאה ויש לי מרחב זמן מסוים שאם אניח בו את מעשה הביאה אז תהיה מותרת לבעלה ויש מרחב זמן קטן יותר שאם נניח בו את מעשה הביאה היא תהיה אסורה לו, והוי כמו חתיכת בשר מסופקת שיש סביבה 9 חנויות שמוכרות טריפות וחנות אחת כשרה, והא ודאי שנאמר שהבשר אסור מדין רוב אע"פ שהחנות היא קבועה, ולא נאמר מחצה על מחצה, ולכאורה פה הזמן הוא כמו החנויות
מועדים לשמחה
לא נכון. בציר הזמן יש תערובת של רגעי זמן, וכל רגע של זמן הוא בגדר קבוע. הספק שלנו הוא מה היה רגע הביאה, האם הוא בזמן שלפני הקידושין או אחריהם. וזה ממש קבוע למהדרין, שכן שום רגע לא פורש ממקום התערובת שלו (מציר הזמן).
והעירוני שזוהי קושיית רש"ש במקום והוא נותר בצ"ע:
ד"ה ואב"א. וא"ת א"כ בס"ס נמי תיאסר כו'. קשה מהא דאמרינן בחולין (עז ב) דסמכינן מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות כו'. וכן ביבמות (קיט) סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות כו'. וע"ש עוד לעיל (סז) ברש"י ד"ה כולן זכרים. ואולי י"ל דהתם מחצה דנקבות הוה בתולדה וטבע העולם ולכן הוה מחצה ודאית משא"כ ספיקא דתחתיו כו'. אבל ק"ל מדוע לא נלך באשת כהן אחר רוב הזמן שעבר עליה טרם שנתארסה. כמו במעות שנמצאו בהר הבית לעולם חולין אפי' בזמן הרגל (שקלים פ"ז מ"ב) דאזלינן בתר רובא דשתא. וכמו כן קשה בנדה ר"פ האשה גבי ג' נשים שלבשו חלוק אחד דניזל אחר מי שלבשתה זמן ארוך יותר מחברותיה. וכן בדוכתי טובא. ואף שיש לדחות הראיה מהא דשקלים. דשם י"ל דהטעם הוא דכי תצטרף כל המעות דחולין דכל השנה יהיו יותר ממעות דמעשר דרגל ודכל השנה. מ"מ הסברא בעצמה ישרה היא דניזל בתר רוב הזמן ורוב וקרוב הולכין אחר הרוב ועי' פסחים (ז):
הבעיה היא שיש כאן דוגמאות שהולכים אחר הרוב גם בציר הזמן, וזה לא כדבריי. אבל במבט נוסף נראה דלק"מ: בשקלים הוא עצמו מיישב ובנידה זה באמת לא שאלה של רגע זמן אחד שמעורב בשאר הרגעים אלא דיון על אישה מתוך השלוש.
במחילה אבל לא כ"כ הבנתי את ההבדל בין זה לבין חנויות
ההבדל בין מה לבין חנויות? גם בחנויות יש דין קבוע אם החתיכה לא פרשה אלא נמצאת בחנות.
ההבדל בין צה לבין חנויות? גם בחנויות יש דין קבוע אם החתיכה לא פרשה אלא נמצאת בחנות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer