רצון מסדר שני

ההצעה הזאת מזכירה לי את הטענה של אומן ככנגד כלכלה התנהגותית כאשר כפי שמתאר את זה פרופ' אבי דיסקין "אנשי הכלכלה ההתנהגותית מבקרים את הכלכלה הקלאסית והנאו קלאסית בטענה שביסודה מונחת הנחת הרציונליות של הפעולות — כלומר, שבכל מצב נתון, מקבלי ההחלטות בוחרים פעולות המשיגות את מירב התועלת שניתן להשיג באותו מצב בעוד שההנחה הזאת מאותגרת על ידי ממצאי הכלכלנים ההתנהגותיים, המדגימים באמצעות סקרים וניסויים כי מקבלי החלטות אינם עושים חישובי תועלת, אלא פועלים לפי כללי אצבע — "הטיות" או "היוריסטיקות" כלשונם — שלעתים מובילים לתוצאות גרועות בעליל. אך אומן טוען כי אף על פי שמקבלי ההחלטות פועלים לפי כללי אצבע, ולא לפי חישובי תועלת, הכללים האלה מובילים כמעט תמיד לתוצאות רצויות. היוצאים מהכלל נובעים מתרחישים לא שכיחים או מלאכותיים. במילים אחרות, הכללים הם רציונליים, אם כי הם יכולים, לעתים רחוקות, להוביל לפעולות שאינן רציונליות. מכאן המונח "רציונליות של כללים" המגלם את הסינתזה שאומן מציע. כך למשל פיצוץ משא ומתן נוכח הצגת אולטימטום משפיל הוא פעולה רציונלית בהחלט, אף שהוא מניב הפסד תועלת מיידי. הוא רציונלי משום שהוא מרתיע בני אדם אחרים מהתנהגות משפילה בעתיד, ולכן הוא מביא למירב התועלת לאורך זמן. נכון אמנם שהפיצוץ לא בא בגלל כוונה מודעת להרתיע, אלא מתוך עלבון, נקמנות, כבוד עצמי וכד'. אבל הרגשות הללו, שלכאורה אפשר לתאר אותם כלא רציונליים, מביאים לפעולה בהתאם לכלל האצבע "אל תיתן לאחרים להשפילך", והכלל הזה כמעט תמיד מועיל לאורך זמן. במאמרו ישראל אומן סוקר כמה ניסויים קלאסיים של הכלכלה ההתנהגותית, שבהם נראה שהנבדקים פעלו באופן לא רציונלי, ומראה שבכל הניסויים האלה היתה הסביבה מלאכותית והנבדקים התנהגו לפי כלל רציונלי. ההסבר שאומן מציע הוא שכללי ההתנהגות לא הופיעו יש מאין . בדומה לתכונות פיזיולוגיות, גם כללי ההתנהגות הם פרי של התפתחות אבולוציונית, ביולוגית או חברתית. אבולוציה מבוססת על עקרון "הישרדות המותאם ביותר", כאשר ההתאמה היא בעולם המעשי, שאינו משתקף בתרחישים מלאכותיים או יוצאי דופן. המסקנה הבסיסית של אומן היא, שטענת הכלכלנים ההתנהגותיים כי בני אדם פועלים לפי כללי התנהגות ואינם מחשבים איזו פעולה תביא למירב התועלת, היא טענה נכונה. אך בדרך כלל, כללים אלה אמנם מביאים למירב התועלת. ולכן ההתנהגות המעשית היא לרוב רציונלית — בדיוק בהתאם להנחת היסוד של הכלכלה המסורתית" (החיים כמשחק עמ' 173-175). אך בעוד שנראה כי התירוץ מניח את הדעת ביחס לשימוש במודלים כלכליים, ביחס למה שאתה דן בטור השאלה שכמובן עולה היא אם כן למה החרטה ואתה עונה ש"אמנם העדפתי לא לבחור אבל לא בכל מחיר. לא עמדו מול עיניי התוצאות. אם הן היו עומדות שם לא הייתי מחליט לא לבחור. אלא שאני עצמי העלמתי אותן מנגד עיניי ולכן איני אנוס על כך". אך לפי זה עולה השאלה למה מלכתחילה השתמשתי בכלל האצבע של שימוש בכללי האצבע (או הליכה אחרי הטופוגרפיה). ופה לא ברור לי האם באמת יש פה קטגוריית ביניים בין הכרעת הרצון לאונס (אם כי החלוקה מאוד מובנת אינטואיטיבית אז אני מניח שאני מפספס פה משהו)

לא הבנתי את השאלה, ובפרט לא הבנתי מה הקשר לטענתו של אומן.