שאלה בענין חוק בישיבתי

יישר כוח. כך חשבתי, הצגתי טענה ששמעתי מאחד הבחורים.

אשאל לדעתך האישית בנוגע לתועלת החינוכית שיש במדיניות זו, ואוסיף פרט חשוב והוא שבחור שחיסר 2 תפילות בשבוע – נוסע לביתו עד להסדר ההתחייבות בעמידה בזמן בתפילות עם המשגיח.
זאת אומרת, נכנסת 2 דק באיחור, אתה יוצא החוצה, עשית זאת פעם שנייה באותו שבוע? אתה נוסע הביתה לתקופה של כמה ימים.(מפסיד לימודים וכו). וגם אין החרגות בכלל, זאת אומרת שגם בחור שבד״כ מגיע, אין התחשבויות.
האם לדעתך זהו מהלך חינוכי נכון?

(אני לא כותב כי זה מפריע לי אישית, אני אוהב להקפיד על זמנים. אך במבחן המציאות הרבה בחורים נפגעים מהכלל הזה, כי אנושי ולגיטימי לאחר ב1/2 דק)

יישר כוח על הזמן, תשובותיך עוזרות לי להתמקד בהגיון ההלכתי והבריא.

זה נראה קצת מרובע, אבל יש היגיון לקבוע כללים קשיחים אחרת קשה לאכוף ומתעוררים ויכוחים.

בס"ד י"ז בכסלו פ"ד

בסמינר לרבנים בבודפשט נהגו בשנות ה-20 של המאה ה-20 בשיטה אחרת למוע איחור לתפילה. הבחורים היו מקבלים בתפילה כרטיס המזכה בארוחת בוקר. הכרטיסים היו מחולקים בעת אמירת 'פסוקי דזמרא', כך שמי שאיחר לא הפסיד תפילה במניין, אבל הפסיד את ארוחת הבוקר!

בברכה, פיש"ל בר-שד"ה

את השיטה עם ארוחות הבוקר הנהיגו בישיבה שלי ואני סברתי שמדובר בשיטה מזעזעת, מסיבות רבות.

נ.ב.
אם היא הייתה אפקטיבית במאה אחוז היא כנראה הייתה פחות מזעזעת. אך בפועל בחורים צעירים רבים המתינו לארוחת צהריים שלעיתים התגלתה כדלוחה להפליא.