שאלות

בס"ד

תודה רבה,

להבנתי אכן אתה מקבל בסופו של דבר אקסיומה ראשונית של משהו בין – שיקול דעת או "ראיה אידיתית" או "הכרה אינטואיטיבית" – ללא סיבה או טעם, בתור עוצרת רגרסיה.

ורק החל מאותו גורם ראשוני אתה מתחיל לבדוק עד כמה האמונות הקונקרטיות נשמעות לך סבירות או "הגיוניות". וזאת ע"פ שיקול הדעת הראשוני שכלפיו או כלפי תוכנו כבר לא קיימת עבורך שום הצדקה נוספת. למשל אתה לא תשאל מדוע מה שנראה לנו כסביר והגיוני הוא אכן כזה. כי זהו הגורם הראשוני ואז אחרת שוב נקלע לרגרסיה.

זה טענה מעניינת כי לעיתים ניתן לראות ולקרוא כאילו האדם מורכב מרצף או רשימת אקסיומות כמעין האמירה "שאין בשלם יותר מסך חלקיו". אך לעומת זאת, בכך שאתה מקדים את שיקול הדעת לכל שאר רשימת האקסיומות "שאחריה" אתה מסוגל לפתח גישה פחות פונדמנטליסטית ולהתייחס לתחושה האינטואיטיבית הספציפית ולבחון עד כמה היא נראית לך כסבירה. ואז כפועל יוצא מתאפשר לך החופש לא לקבל כל אקסיומה באשר היא אלא רק אם היא נראית לך.

1. אם כך רציתי לשאול, האם באמת גישה זו היא "הכרחית" מבחינה פילוסופית או שניתן לחשוב על הגישה האחרת שמקבלת את "רשימת האקסיומות" והתחושות ללא סיבה נוספת. כי בסופו של דבר להבנתי מבחינה לוגית (?) זה לא אמור להיות שונה מהותית מהגורם הראשוני שלך. וזה יכול להתאים ולהסתדר הרבה יותר עם הגישות שלא מקבלות את האפשרות שקיימת לנו יכולת אידאית.

בכל אופן, אם אמשיך בתיאור שלך, אז נתת 3 דוגמאות והייתי רוצה להתמקד ביחס שביניהם.

ראשית נתת את התחושה האינטואיטיביות שקיים קנקן תה שמימי, בחרת לדחות אותו כי אתה לא סבור שסביר להניח שאנחנו יכולים להיות מודעים למשהו כזה שם בחלל.

מאידך גיסא, נתת את התחושה האינטואיטיביות שחוש הראיה שלנו אמין. ולא כתבת עבורו הצדקה על אף שקודם לכן כן ראית צורך לכתוב שאנו זקוקים להצדקת התחושות.

אני מניח שההצדקה שתיתן היא שתצביע על כך שקיים לנו מכניזם שמאפשר לנו לראות (נניח עיניים+מוח), אך ראשית ברור שהאדם הממוצע או המומחה איננו יודע די הצורך להסביר כיצד המכניזם הזה פועל במישור הפיזיקלי עוד לפני הבעיה הפסיכופיזית, ובפרט שלאורך השנים היו המון גישות כיצד המכניזם הזה בכלל פועל ובמבט לאחור סביר להניח שאם הגישות הללו נכונות אז החושים שלנו אינם אמינים כלל… ויתר על כן, אף אם תטען שדי להצביע על קיום המכניזם עדיין לעולם לא נדע אם הוא בכלל אמין הרי לעולם לא קיבלנו פידבק מבחוץ למערכת החישה על מערכת החישה בעצמה…

אלא חייבים לומר שהראיה החזקה ביותר היא רק שזה נראה לנו סביר שחוש הראיה שלנו אמין וזהו. ואם מישהו מחפש הצדקה אז די לכל היותר להצביע על כך שקיים מכניזם כלשהוא שמצדיק זאת.

אבל אם כך, אם אדם "מאמין" באמת ובתמים, וחווה חוויה אקסיומתית ברורה שקיים קנקן תה שמימי. כשם שהעיינים שלו אמינות. וזה נשמע לו כה סביר, אז אף אם הוא איננו יודע לבסס זאת נראה שדי בכך. הרי זה לא שונה בסופו של דבר מן מערכת הראיה. ואם תטען שלכל הפחות צריך להצביע על מכניזם (או משהו אחר) בתור הצדקה.

2. נשאל מדוע?- אדם צריך להצביע על מכניזם היפותטי להצדקה, אם איננו יכול באמת להוכיח זאת. האם זה לא הנחה שהיא בעצמה שרירותית? ויתירה מכך כל אקסיומה מתחילה ממשהו מובן ולא זוקקה למשהו מובן יותר שיסביר אותה.

3. כמו כן, נשאל שעד כמה שאנחנו מחפשים הצדקה, אז מה היחס בין חיפוש הצדקה ליצור הצדקה. כי תמיד נוכל להמיר "חיפוש הצדקה" ביצור מכניזם אד הוק שיסדר זאת. למשל כפי שעבור קבלת חוש הראיה נניח שקיים מכניזם של עין+מוח כך נוכל לייצר אידאת התה השמימי+צופה אידאות כהצדקה לקיומה (גישת הרב מיכאל). או משהו כמעין כח קנקני התה כפרפרזה לכוח שהמציא ניוטון בעקבות התפוח שנפל. או חייזרים כפרפרזה על מאמינים באלוקים. או שנוכל לבנות את ישות "לא ידועה" (כנגד הושע שהזכיר את לא רוחמה) שטמון בה "ההצדקה האמיתית והאולטימטיבית" תהא אשר תהא, וזהו במילים אחרות כמו פשוט לא להיכנס לסוגיה הזאת כי אין לנו צורך בכך.

וכך אם כל אחת מהאפשרויות הללו קוהרנטית מספיק כדי להציל את האמונה שלנו קנקן התה השמימי, או אם בכלל אנחנו זקוקים להצביע על מכניזם כלשהוא (כשאלה 2).

לאחר בירור שלושת נק' אלה לפי דעתי אוכל לפנות ולהתייחס בנוגע לדוג’ השלישית שהזכרת בנוגע לתיאום החשיבה שלנו לעולם (האם היא בכלל זוקקת הצדקה, אם כן האם די להצביע על מכניזם אפשרי, או האם זה בכלל אפשרי).

רק במאמר מוסגר לסיכום חלק זה, אוסיף שאני חושב שהדוג’ של קנקן תה שמימי היא לא דוגמה טובה בכלל כי היא פשוט מראש לא נראית לנו כאקסיומה סבירה, אבל אם באמת היית חווה אותה כאקסיומה אמיתית "בכל נפשך" אז אכן היית מחפש לה הצדקה וכבר מוצא אליה משהו קוהרנטי. כפי שאם היית נתקל במרפא אלטרנטיבי ע"י ציפורים לא היית דוחה זאת רק כי אתה רציונליסט אלא מקבל זאת כי אתה פתוח ורציונלי. ואם צריך היית מוסיף כוחות ריפוי ויוצר כח ריפוי ציפורי ואם דרוש גם גרביטון או ציפרטון שישא כח אלטרנטיבי זה, ואם זה אכן דרוש לתאוריה שלך אז היית מייצר אחד כזה.

אני חושב שעדיף לעת עתה להתמקד בשאלות אלו, וכפי שהצעת, כדי שאוכל להבין מהו היחס בין ספקנות להצדקה ומתי כן ניתן לעצור את החיפוש אחר הסבר נוסף. ורק אז לבחון את האופציה של עולם אידאות אם בכלל דרוש להניח עולם כזה.

רק חשוב לי להוסיף שלמיטב ידעתי (וידיעת ויקיפדיה) החילוק בין אריסטו לאפלטון איננו האם האידאות מצומדות לעולם החומרי או שלא, אלא האם הם בכלל קימות… ושעל בסיס אריסטו נבנה כל האמפיריציזם המודרני אף שהוא איננו היה כזה. נק’ עדינה במעט… וכן רציתי להזכיר שמבחינתך הגילוי על עולם האידאות היה משהו מרעיש ועובדה שכתבת קוורטט שלם על כך אז זה רק מחזק את הטענה שלי שלכל היותר די לנו בלייצר מכניזם להצדקה כשאלה 2…

בכל אופן, תודה רבה מאוד על המענה המפורט והסבלנות, מעריך זאת, סליחה רבה על האריכות פשוט בנוגע להתחלה לא הבנתי כמעט כלום.

בברכה

שלום רב.
לא הבנתי את הדיון הפותח שלך. כפי שהסברתי, אני בודק כל דבר, כולל הנחות ראשוניות. אלא שאם יש לי אינטואיציה לגבי טענה כלשהי שאינה חשודה, החזקה היא שהיא נכונה. הסברתי שאין אופציה אחרת, שכן כל טיעון מבוסס על הנחות יסוד. לא הבנתי מהי האלטרנטיבה שאתה רוצה לבחון מול טענתי. סתם לקבל שרירותית דברים? האם היית מקבל אינטואיציה של מישהו לגבי כמה אבנים יש על הירח? אין לו שום מקור לזה, ואין סיבה לתת אמון בתחושה כה שרירותית.
ההצדקה לאמון בעיניים אינה הכרת המנגנון שפועל בהן, אלא האמון במי שברא אותן. להיפך, ההכרה של האבולוציה כמנגנון שרירותית שבנה אותן הייתה אמורה לרופף את האמון שלנו בהן. האינטואיציה שיש לתת אמון בעיניים לא הייתה יכולה לעמוד אם היינו יודעים שהם נוצרו שרירותית. זאת מפני שההסתברות שמנגנון שרירותי יהיה אמין היא אפסית.
2. אתה צריך להצביע על אפשרות שתצדיק את האינטואיציה שלך. למשל, האפשרות שחלפת על פני הכוכב צדק בלי לשים לב, ואז אולי ניתן לקבל את האינטואיציה שלך. בלי זה, מדובר באשליה גרידא.
3. אין לי בעיה עם הצדקות אד הוק, כאשר הן מבססות אינטואיציה חזקה שלי, וכאשר הן עצמן לא מופרכות. ראה מפרשי המשנה באבות "הוי דן את כל האדם לכף זכות", וכן במאמרי כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%94%D7%90%D7%9D

הוויכוח האם האידאות קיימות הוא הוא הוויכוח האם הן מצומדות לעצמים מוחשיים. לפי אריסטו האידאות הן קטגוריות, כלומר מאפיינים של אובייקטים בעולם, ולא יישים שקיימים בפני עצמם. לפי אפלטון יש אדמומיות וסוסיות, לפי אריסטו יש לעצמים מסוימים בעולמנו תכונות של להיות אדום ולהיות סוס.

תודה אבל לא נראה לי שהבנתי.
מחד נראה שאתה אומר שמה שנראה לך כהגיוני אתה תקבל (לכל הפחות בתור חזקה).
ומה שנראה לך כלא הגיוני – אין בו שום הגיון, נראה חשוד, אתה לא מקבל ותניח שמדובר כנראה באשליה.
משני הדברים הללו סביר להניח שהקריטריון שלך הוא פשוט מה נשמע סביר ומה שלא. וזהו עיקרון שמסתבר לי שכולם מקבלים אותו כי הרעיון של אינטואיציה שהיא נשמעת/נראית לך סבירה ואתה לא יכול להצדיק אותה יותר אז היא בשבילך הנחת יסוד.
לא בגלל שאתה חש משהו אינטואטיבי אתה ישר תקבל אותו. למשל הרבה חשים תחושת פחד בלילה אבל לא חושבים שזה סביר, אז לא מקבלים אותו.

אבל הבעיה שלי שלא הבנתי, שלאחר מכן, אתה כן מנסה להמשיך לחפש הצדקה למה שנראה הגיוני. (למרות שאתה מסכים שמה שנראה הגיוני לא דורש הצדקה נוספת, הרי לא נוכל להצדיק את מה שנראה לנו כסביר האם הוא באמת סביר… ובתחילה אתה כותב שאתה כן מסכים שזהו מקום עצירה ראשוני.)
למשל, בנוגע לחוש הראיה היה סביר לפי העיקרון שמצאנו קודם, שבגלל שנראה לנו שהחוש אמין, אע"פ שאנחנו לא באמת יכולים להצדיק אותו. אז פשוט נניח שזוהי הנחת יסוד ונקבל אותה. אבל מאידך, אתה כאן פנית להצדקה חיצונית כמו אלוהים ועוד הוספת שאם נניח שמדובר בתהליך אבולוציוני אז זה דווקא אמור להתערער (ועוד אפשר לפלפל בזה).
אבל זה השאלה המקורית שלי, מדוע אתה מוסיף את החלק הזה? מדוע לא די לומר שמדובר בהנחה יסוד וזהו??

2+3. גם אם נניח שצריך להוסיף את ההצדקה הנוספת הזאת,
שוב נשאל, האם התוספת הצדקה הזאת היא רק במסגרת היכי תמיצי שנוכל להעמיד שההנחת יסוד אמינה. אבל כל דבר תקף לוגית יוכל להיכנס פנימה. או האם צריך שאנחנו נהיה מיודעים עם אותו גורם. (מהלשון שלך ב2 " האפשרות שחלפת על פני הכוכב צדק בלי לשים לב" אומרת שאנחנו לא צריכים להיות מיודעים בכך).
אבל אם אכן מדובר רק באפשרות לוגית (logical possibility), אז נשמע שכל תהליך ההצדקה הזה עקר לחלוטין. הרי לכל אופציה נוכל להוסיף אינסוף הצדקות אפשריות כפי שלכל אופציה נוכל להוסיף אינספור פירכות אפשרויות.
ולו בגלל ההדגמה מהמשפט שהעיניים שלנו אמינות כי השד של דקארט דווקא אוהב אותנו אבל מתעתע את השאר. אם ככה זה מצדיק את העיניים שלנו מש"ל.
אבל זה נראה לי ואני חושב שגם לך משחק טיפשי לגמרי.
בכל אופן, מהמשפט שלך
3. כתבת "אין לי בעיה עם הצדקות אד הוק, כאשר הן מבססות אינטואיציה חזקה שלי, וכאשר הן עצמן לא מופרכות"
אתה מוסיף שההצדקה צריכה להראות לך סבירה, אבל זה היה הקריטריון שלי כדי לקבל את ההנחות יסוד. אז מדוע צריך לייצר הצדקה שתראה לא מופרכת במקום פשוט לקבל את ההנחת יסוד + הידיעה הברורה שלכל הנחת יסוד כזו נוכל ליצור אינספור תירוצים לבסס אותה. מדוע אז צריך בפועל לבסס אותה?
ויתר על כן, האמירה שלך "כאשר הן עצמן לא מופרכות" תתקים ביחס לחשיבה שלך ורמת ההיכרות שלך בעולם, קודם שחשבת או מצאת בכלל הצדקה. ולכן אם תניח כמוך שאדם צריך למצוא הצדקה, והרי לתינוק אין הצדקה כי הוא טרם יודע מה נשמע לו מופרך או מה שלא, אז לעולם לא תוכל לדעת האם ההצדקה שלך מופרכת או שלא. כי היא משתמשת על סמך ידע קודם. אבל הידע הזה לשיטתך לא אמין, כי הוא לא היה מוצדק מעיקרא.

–
אריסטו זה דיון חדש ומעניין, אבל נראה לי שעדיף לשמור אותו לאח"כ.
רק לא הבנתי אם הוא חשב שהתכונות הללו הם אובייקטיביות או שלא. לפי איך שאתה מתאר זאת הוא חשב קצת כמו קאנט (קטגוריות בעולם).

זה כבר מתמשך ואנחנו חוזרים על עצמנו.
הסברתי שבחוש הראיה אם ההנחה היא שהוא נוצר באופן מקרי אין שום היגיון להאמין לו. לכן זה דורש הצדקה נוספת.
בכל השאר איבדתי אותך.
אז הרשה לי לסיים.