תפקיד ההכרעה
אני קראתי בכמה מקומות, שאם אנו דוגלים בעמדה לפיה התורה שרויה בתהליך אינסופי של השתלמות ופרשנות וחדשנות, ושאז המחלוקת בין הפרשנים היא הכרחית וחיובית ולא דבר שלילי הנובע מתאונה היסטורית, אז ייצא לפי זה שהכרעת ההלכה מסייעת בהפיכת ההלכה לישימה ובגיבוש נהגים אחדים, אך אין היא קובעת אמיתותה של דעה לעומת דעה אחרת.
אבל האם הדברים באמת הכרחיים ? האם אי אפשר לדגול בעמדה שלפיה מחלוקת היא הכרחית וחיובית, ובו בזמן לחשוב שבכל זאת תפקיד ההכרעה הוא להגיע לההכרעה האמיתית ביותר (בעיני המכריע) ?