2 שאלות על הטיעון הפיזיקותאולוגי
שלום מיכי. 2 שאלות שהתעוררו לי בעקבות הרצאותיך על טיעון זה:
- עיקרון הסיבתיות הוא אפריורי. זה אומר שאם לדברים מורכבים אמור להיות מרכיב, זה אמור להיות כלפי כל הדברים, גם אלו שלא בניסיוננו. אולם, בניסוח שלך, ההנחה השלישית בטיעון אומרת ש"לכל דבר מורכב שבניסיוננו אמורה להיות סיבה". אך אם עיקרון זה הוא אפריורי, למה להניח זאת? ברור לי שצריך להימנע מרגרסיה אינסופית, אולם אז לא יהיה נכון יותר לנסח את ההנחה כך: "לכל דבר מורכב אמורה להיות סיבה, בין אם בניסיוננו ובין אם לא בניסיוננו, חוץ מאובייקט אחד (או כמה) שהתחיל (או התחילו) שרשרת סיבתית מסוימת, שכן שרשרות סיבתיות לא יכולות להיות אינסופיות".
- אפשר לטעון שהחוליה הראשונה בשרשרת של הדברים המורכבים היא משהו מכני, למשל שהנקודה הסינגולרית תמיד הייתה, וכשהיא "התפוצצה" נוצרו חוקי הטבע. התשובה שלך הייתה שלפי עיקרון הטעם המספיק, יש לשאול על משהו, גם אם הוא היה תמיד, מה הטעם לקיומו. אבל שאלה זו מניחה שלאובייקט בעל רצון (אלוהים) לא צריך טעם מספיק. אז שוב, יכולים המתנגדים לומר, שלאובייקט הראשון (למשל הנקודה הסינגולרית) לא צריך טעם מספיק, כפי שאתה מניח שלאובייקט בעל רצון לא צריך להיות טעם מספיק. כפי שאני רואה זאת, הדרך היחידה להתמודד עם כך זה פשוט לומר שבעולמנו, לכל דבר שאינו בעל רצון אנו מחפשים סיבה, ולבחירה של אדם איננו מחפשים סיבה (כי יש לו רצון, בחירה). ומכאן אפשר להשליך שגם אם משהו היה קיים תמיד, כל עוד הוא לא בעל רצון הוא יצטרך טעם, ואילו משהו בעל רצון (אלוהים) הוא אינו צריך טעם. מה דעתך על הניתוח שלי? האם יש עוד דרך לענות לאתאיסט על זה?
וגם, אם מחברים את עניין הטעם לעניין ההנחה השלישית, אפשר לטעון שההנחה בצורה המדויקת ביותר צריכה להיות הבאה: "לכל דבר צריך להיות טעם מספיק (או סיבה או טעם), בין אם הוא בניסיוננו ובין אם הוא לא בניסיוננו, חוץ מהאובייקט או האובייקטים שהתחילו שרשרת סיבתית או כאלו שמספקים טעם למיוחדותם של דברים מסוימים (למשל, טעם למפץ הגדול או לחוקי הטבע, במידה ואלו היו קיימים תמיד).
תודה!
1. זה הניסוח הנכון. כוונתי לומר שההכרח להניח סיבתיות הוא לגבי דברים שבניסיוננו. לגבי האחרים זה פתוח. ומניעת רגרסיה מאלצת אותנו לומר שיש כאלה שאין להם סיבה. אלא שכעת נפל הטיעון הפיסיקותיאולוגי, שהרי ייתכן שהדבר אין לו סיבה הוא חומר בעולם (הנקודה הסינגולרית במפץ). לכן חשוב לי לציין שזה צריך להיות דבר שלא בניסיוננו. וההסבר הוא שהעובדה שהעיקרון אפריורי לא סותרת את הטענה שיש הבדל בין בניסיוננו ושלא בניסיוננו. העיקרון האפריורי עוסק בסוגי עצמים מסוימים ולא בכולם. יתר על כן, כשאני אומר אפריורי, הכוונה היא לאינטואיציה שבעצמה היא צורת התבוננות בעולם, אלא שלא באמצעות החושים. כל זה הוסבר כאן ל א פעם.
2. כפי שהסברתי, לא סביר שהחוליה הראשונה היא חומרית או מכנית. טענתי שלאובייקט הראשוני הזה ייתכן שלא יהיה טעם מספיק (ולא שבהכרח זה כך), שלא כמו אובייקטים אחרים.
1. אז למעשה לפי מה שאתה אומר, כל עיקרון אפריורי הוא רק על דברים שבניסיוננו? לפי זה, גם למלאכים, לשדים, וכן ולדברים שבעולמות אפשריים אחרים, לא חייבת להיות סיבה.
2. אני מבין. אבל האם יש טיעון לכך שרק למשהו שהוא לא חומרי/מכני לא נדרש טעם מספיק, או שזוהי אינטואיציה, מין הנחה שלא דורשת הוכחה?
1. זה מה שאתה אומר. לא אני.
2. אינטואיציה. יכול להיות שאין לו טעם מספיק (לא שבהכרח אין לו).
אבל לפי מה שאני מבין ממה שכתבת, אתה מכיל אינטואיציות אפריוריות רק על הדברים שבניסיוננו (שכן אצלם אנו "רואים" זאת), ומכאן יוצא שדברים שבעולמות אחרים או דברים שלא בניסיוננו, כמו למשל מלאכים או דברים בעולמות אחרים (אם יש כאלה), לא כפופים לאותן אינטואיציות אפריוריות.
איפה אני לא מבין אותך נכון?
מחיל.
לא כתבתי זאת בשום מקום. אמרתי שיכולות להיות אינטואיציות שנוגעות רק לדברים שבניסיון. לא אמרתי שכולן כאלה.
מחיל, כמובן. תודה על התיקון.
ואוקי, אז האינטואיציה על סיבתיות היא דוגמה לאינטואיציה שחלה רק על הניסיון?
איזו אינטואיציה חלה על כל הדברים, גם אלו שלא בניסיוננו?
ומה מבדיל ביניהן? כלומר, מה מבחין בין אינטואיציות שחלות על כל הדברים האפשריים (גם אלו שלא בניסיוננו), ובין אינטואיציות שלא חלות על דברים שלא בניסיוננו (כמו הסיבתיות)?
תוכן האינטואיציה. גם זו שלכל דבר יש סיבה חלה על הכל. אבל אם צריך להחריג, סביר יותר להחריג עצם שאינו בניסיוננו. זה שפשטות היא קריטריון לנכונות (התער של אוקאם) זו אינטואיציה כללית למשל. אינטואיציות על אלוקים הן אינטואיציות על מה שאינו בניסיוננו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer