האם האבולוציה נוגעת לשאלת האמונה באלוהים?

בס"ד

NRG – 2014

במאמר זה אנסה לשרטט קווים לדמותה של סוגיית היחסים בין אבולוציה ואמונה, שנוטה לבלבל כמעט את כל מי שעוסק בה, הן מאמינים והן אתיאיסטים. כוהנים ומטיפים דתיים מתפלמסים עם כוהנים ומטיפים אתיאיסטיים. שני הצדדים מדברים וכותבים באותו להט פנאטי, ולכן אין פלא ששני הצדדים לא תמיד מקפידים על יושר אינטלקטואלי. כל צד מנסה להצר את צעדיהם של בני הסיעה היריבה, ולמנוע מהם את זכות הביטוי. כל צד מאשים את השני בשקרים, בכפירה, בפרימיטיביות, באיום על המוסר, הנאורות והסדר החברתי (והמהדרין גם ברצח ארלוזורוב). למען האמת לפעמים מבצבצת אצלי תחושה ששניהם צודקים בזה. כך או כך, הצופים בפולמוסים הללו יוצאים נבוכים.

המבוכה הזאת יוצרת אצל רבים תחושה שעלינו לבחור האם לקבל את הממצאים המדעיים הניאו-דרוויניסטיים, או שמא להעדיף את האמונה באלוהים. יש דבר אחד עליו מסכימים גם האתיאיסטים וגם הבריאתנים: אמונה באלוהים וניאו-דרוויניזם לא הולכים יחד. אני אנסה להראות כאן שדווקא ההנחה המשותפת הזאת שגויה. אין שום צורך לבחור. אדם יכול להיות מאמין באלוהים ובו בזמן לקבל את הניאו-דרוויניזם. יתר על כן, לדעתי שני אלו הם בהחלט סבירים, ולכן השילוב הזה הוא לא רק עמדה אפשרית אלא התפיסה המתבקשת. על אף זאת, מטרתי כאן אינה לברר האם יש או אין אלוהים. אני מתמקד כאן בעיקר בבירור תפקידו של הניאו-דרוויניזם בדיון הזה. קוצר המצע מכתיב מידה של סכמטיות בדיון, אבל למרות זאת אנסה כמידת היכולת לתרום את תרומתי לעשיית קצת סדר בבלגן.[1]

בשליש האחרון של המאה התשע-עשרה פרסם צ'רלס דרווין את ספרו מוצא המינים. מאז ועד היום התיאוריה שלו, שהשתכללה מאד בינתיים, מקבלת חיזוקים רבים, תיאורטיים ואמפיריים. התמונה המקובלת בעולם המדעי בימינו מכונה ניאו-דרוויניזם. עיקרה מדבר על שלושה רכיבים שניתן לתאר אותם באופן מאד סכמטי כך: א. היווצרות של מוטציות (שרשראות חלבון שונות שנוצרות מעיוותים, אקראיים או לא, בשרשראות חלבונים קיימות). כל מוטציה כזאת מתממשת כיצור חי (זהו הפנוטיפ, שהמבנה החלבוני הזה הוא בעצם הגנום שלו). ב. ברירה טבעית (מאבק שרידות של היצורים שנוצרו מהמוטציות הללו). בסוף שורדים ה"מוצלחים" ביותר. ג. גנטיקה. היצורים ששרדו מורישים את תכונותיהם (כולל כמובן אלו המוצלחות שנוצרו בברירה הטבעית) לצאצאיהם. כעת התהליך חוזר על עצמו, ומהשרשרת שנוצרה בשלב הקודם נוצרות שוב מוטציות שעוברות ברירה טבעית וגנטיקה, וחוזר חלילה. כך בעצם באנו לעולם (אז זהו, זו לא החסידה).

האבולוציה והניאו-דרוויניזם הן תיאוריות מדעיות, ולכאורה עלינו לבחון את תקפותן בכלים מדעיים. אולם כבר דרווין עצמו חש בכמה וכמה שאלות שנוגעות למשמעויות התיאולוגיות של התיאוריה שלו, ואכן עד ימינו רבים תוקפים את האבולוציה והניאו-דרוויניזם בשיקולים תיאולוגיים, ולאו דווקא מדעיים. הדיון בשאלות אלו לא שכך עד ימינו.

סוג אחד של שאלות הוא סתירות בין התמונה הניאו-דרוויניסטית לבין תיאור הבריאה המקראי (תחילת ספר בראשית). סוג שני הוא סתירה בין הניאו-דרוויניזם לבין אמונה באלוהים כשלעצמה. ישנו גם סוג שלישי של שאלות, שנוגעות לאופיו של אלוהים (טוב או רע) ואופי הנהגתו את המציאות (ההשגחה), כפי שאלו עולים מהתמונה הניאו-דרוויניסטית.

מאות שנים לפני פרוץ האבולוציה, עמוק בימי הביניים, תיאור הבריאה המקראי נתפס על ידי רבים מהפרשנים כתיאור שאינו בהכרח היסטורי-עובדתי אלא יותר אלגורי. לכן ביחס לסוג השאלות הראשון אסתפק כאן בהפנייה לדברי הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים, שמתווה דרך עקרונית להתמודדויות כאלו. הרמב"ם כותב שתפיסת המציאות שלנו אינה אמורה להיקבע על ידי המסורת או המקרא, אלא בכלים מדעיים. במקום שהמדע אמר את דברו, אין שום מניעה לפרשנות אלגורית של המקרא (ובפרט תחילת ספר בראשית שכפי שראינו כבר מקדמת דנא נתפס כסוג של אלגוריה). השאלות מהסוג השלישי תלויות בתפיסות תיאולוגיות שונות שאין כאן המקום לפרט אותן, ולכן גם בהן לא אעסוק כאן. מכאן והלאה אתמקד בשאלות מהסוג השני: היחס בין ניאו-דרוויניזם לבין אמונה באלוהים.

בניגוד לתפיסות הרווחות, הממשק בין אמונה באלוהים לבין האבולוציה הוא מוגבל. למעשה, אין קשר רב בין שתי הסוגיות הללו. אין מניעה להאמין באלוהים כבורא העולם ומנהיגו (לפחות במובן מאד מסוים) ביחד עם אחיזה בתמונה ניאו-דרוויניסטית. בה במידה אין מניעה להיות אתיאיסט שאינו מקבל את הניאו-דרוויניזם. הממשק היחיד בין שתי הסוגיות הוא ביחס לראיה הפיזיקו-תיאולוגית לקיומו של אלוהים. הא ותו לא. לצורך המשך הדיון, אציג אותה כעת בקצרה.

אחת הראיות המרכזיות במסורת הפילוסופית-תיאולוגית לקיומו של אלוהים היא מה שעמנואל קאנט כינה "הראיה הפיזיקו-תיאולוגית". הראיה הזו עולה בגוונים ובניסוחים שונים, אבל באופן כללי ניתן לומר שזוהי ראיה שמתבססת על אופייה המיוחד של המציאות. כומר בשם ויליאם פיילי, כארבעים שנה לפני פרסום מוצא המינים של דרווין, העלה את הטיעון הבא:[2] "נניח שאני עובר בשדה ורגלי נתקלת בסלע. אם ישאלו אותי איך הגיע לשם הסלע, אוכל לענות שלמיטב ידיעתי ייתכן שהוא נמצא שם מאז ומתמיד… אבל נניח שאני מוצא שעון על הקרקע, וישאלו אותי איך הגיע לשם השעון. ברור כי לא אחשוב להשיב כמקודם, שלמיטב ידיעתי השעון היה שם מאז ומתמיד". המציאות ודאי מורכבת יותר משעון, אומר פיילי, ולכן גם המציאות מחייבת אותנו להסיק שיש לה יוצר שברא אותה. ניסוח ידוע ומודרני יותר הוא של הפיזיקאי והאסטרונום הבריטי הידוע בן המאה העשרים (כלומר אחרי דרווין), פרד הויל, שכתב שהסיכוי להיווצרות מקרית של שרשרת חלבונית (הוא חישב אותו) נמוך בהרבה מהסיכוי שרוח עזה שתעבור מעל מגרש גרוטאות תיצור מהן מטוס בואינג. שני הטיעונים הללו אינם אלא ניסוחים שונים של אותו היסק: אופייה המורכב של המציאות מוביל אותנו למסקנה שיש לה מרכיב. ההנחה שעומדת ביסוד ההיסק הזה היא שדבר  מורכב לא יכול להיווצר ללא יד מכוונת. הניאו-דרוויניזם תוקף את ההנחה הזאת.

טיעון הבואינג של הויל זכה לקיטונות של בוז ולגלוג, והוא מכונה כיום על ידי אתיאיסטים רבים "הטעות של הויל". הסיבה לכך היא שהניאו-דרוויניזם מראה אפשרות להיווצרות מערכת מורכבת ללא יד חיצונית מכוונת, ובכך הוא מערער על ההנחה שדבר מורכב מחייב יד כזאת. ההבדל בין החיים לבין המטוס של הויל או השעון של פיילי הוא שהחיים נוצרים בתהליך הדרגתי שכולל בתוכו היווצרות של מוטציות, ברירה טבעית, והורשה גנטית. זהו תהליך שאינו היווצרות חד פעמית מקרית של שרשרת חלבונית או יצור חי, כפי שמניח הויל ("ההר הבלתי סביר", בניסוח של דוקינס), אלא, מדרון שמבטא פירוק של התהליך (ההר) לשלבים קטנים רבים מאד, שכל אחד מהם הוא בהחלט אפשרי. בניסוח כללי, הניאו-דרוויניזם מציע מכניזם של היווצרות יצורים מורכבים ללא יד מכוונת, ובכך קורא תיגר על ההנחה שבבסיס הראיה הפיזיקו-תיאולוגית.

המסקנה היא שגם אם נקבל את התמונה הניאו-דרוויניסטית (שלמיטב שיפוטי אין לה תחליף מדעי כרגע), וגם אם נקבל את הטענה (השגויה לדעתי. ראה להלן) שיש בניאו-דרוויניזם כדי לפרוך את ההנחה של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, לכל היותר אנחנו נמצאים במצב בו נפלה אחת הראיות לקיומו של אלוהים. האם פירוש הדבר הוא שאין אלוהים? לא בהכרח. ראשית, גם בנפול הטיעון לא בהכרח נופלת המסקנה. לכל היותר היא הופכת לא הכרחית. שנית, גם אם נפלה אחת הראיות, נותרו כמה וכמה ראיות אחרות. די בראיה תקפה אחת כדי לאמץ את המסקנה. יתר על כן, רבים יאמרו שאמונה באלוהים כלל אינה זוקקת ראיות. לשיטתם זוהי אינטואיציה בסיסית, שניתן לאמץ אותה גם ללא ראיות פילוסופיות. רק כמשל, אין שום ראיה לכך שמה שאני רואה מולי אכן קיים. האם בגלל זה לא אוכל להאמין בכך שזה באמת קיים? רבים מאיתנו יאמרו שזוהי אינטואיציה בסיסית, ודי להם בכך כדי לאמץ אותה. בכל אופן, גם אם לא תקבלו את כל אלה ותגיעו למסקנה שאכן אין אלוהים, כאן אין בכוונתי להוכיח או לשכנע בקיומו של אלוהים. מטרתי כאן רק להסביר את מקומו (המוגבל) של הניאו-דרוויניזם בדיון התיאולוגי.

האם הניאו דרוויניזם אכן פורך את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית? מתברר שגם בממד המוגבל הזה המצב לא כל כך פשוט כפי שנוטים לומר כוהני האתיאיזם האבולוציוני. אפילו את התפקיד המוגבל הזה הניאו-דרוויניזם לא באמת מבצע. רי'צרד דוקינס, אחד מהכוהנים הבולטים של האתיאיזם הניאו-דרוויניסטי כותב שלפני הופעת האבולוציה היה עלינו לאמץ את האמונה באלוהים (בגלל הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי), אבל הניאו-דרוויניזם מפריך אותה סופית. על טעות אחת שלו כבר עמדנו: גם אם הניאו-דרוויניזם פורך את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי הוא לא מוביל לעמדה אתיאיסטית. כעת נראה שיש לו עוד טעות: הניאו-דרוויניזם אפילו לא פורך את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. יתר על כן, במידה רבה הוא אף משדרג את עוצמתו. המסקנה בדבר קיומה של יד מכוונת רק מתחזקת בתמונה הניאו-דרוויניסטית.

התהליך האבולוציוני מתבצע בתוך מסגרת של חוקים קשיחים. בדרך כלל אנחנו מניחים שחוקים אלו הם חוקי הפיזיקה (בלי להיכנס כאן לשאלת הרדוקציוניזם). משמעות הדבר היא שכל שינוי קטן בחוקי הפיזיקה היה מונע את התהליך האבולוציוני (מה שמכונה ה-fine tuning). אם כן, מה שהניאו-דרוויניזם בעצם מציע לנו הוא לכל היותר המרה של הראיה הפיזיקו-תיאולוגית: במקום לשאול כיצד נוצרים חיים, עלינו לשאול כיצד נוצרו חוקי הטבע המיוחדים שמאפשרים את היווצרות החיים.

ניטול דוגמה להמחשת העניין. נניח שראינו את השעון של פיילי מונח על החול לידינו, ואנחנו שואלים כיצד נוצר השעון הזה. ונניח שהמענה שמתקבל הוא שקיים תהליך טבעי כלשהו שניתן לתאר אותו באמצעות סט של כמה חוקים, שלוקח אותנו מאוסף של חלקים לשעון מורכב (או מאוסף חלפים למטוס). בעצם זהו מפעל שעונים (או מטוסים) שפועל על פי אוסף של חוקים. האם הדבר מייתר את ההנחה שיש לשעון הזה יצרן? ודאי שלא. החוקים הללו פשוט מתארים את אופן פעולתו ואת תכניתו של היצרן. אם מישהו יסביר לנו את חוקי הפעולה של מחשב, האם הדבר מייתר את המסקנה שיש למחשב הזה יצרן? ודאי שלא. החוקים רק מתארים את אופן פעולתו ותכניותיו של היצרן. זהו בדיוק המצב גם ביחס להיווצרות החיים. הניאו-דרוויניזם מציע לנו תיאור באמצעות כמה חוקים בסיסיים, שמתארים את היווצרות החיים. זהו תיאור של אופן פעולתו של היצרן. גם כאן התיאור דרך חוקים אינו נוגע בשאלה האם יש או אין יצרן.

קוצר המצע אינו מאפשר לי להיכנס לנקודות עדינות יותר. על כן רק אעיר שגם אם חוקי הפיזיקה היו קיימים מאז ומעולם (עד כמה שניתן לדבר על "מאז ומעולם" במסגרת של המפץ הגדול), עדיין ההתאמה ביניהם (שמאפשרת היווצרות חיים) טעונה הסבר. אמנם לא הסבר סיבתי אבל הסבר במונחים של טעם מספיק.[3] חשוב להבין שהסבר כזה לא יכול להינתן במונחים של אבולוציה, שהרי איננו מכירים היווצרות, אקראית או אחרת, של מערכות חוקי טבע, וגם לא ברירה טבעית וגנטיקה שלהם. יתר על כן, גם אם יימצא הסבר כזה, הרי מעצם טבעו הוא ינוסח במונחי חוקי טבע אחרים, מסדר שני (שאחראים על היווצרות מערכות חוקי טבע מהסדר הראשון). כעת השאלה תעבור הלאה לחוקי הטבע הללו (מי יצר אותם וכיצד אופיים מאפשר היווצרות של חוקי טבע מיוחדים ומותאמים כמו בעולמנו). הדרך היחידה להתמודד עם הטיעון הזה, היא באמצעות מה שמכונה "הטיעון האנתרופי". טיעון זה מציע שאולי היו המון ניסיונות שבהם נוצרו מערכות של חוקי טבע שונים, ואנחנו נמצאים באותו ניסוי שהצליח ליצור חיים כמו שלנו. מעבר לבעיות נוספות שיש בהצעה תימהונית זו, אחת הבעיות היסודיות בה שהיא נסמכת על ההנחה בדבר קיומם של המוני יקומים שאף אחד מאיתנו לא צפה בהם ואין לנו שום יסוד אמיתי להניח שהם קיימים (פרט לאמירות מאד סמכותיות של כמה מכוהני האתיאיזם). בוודאי שאיננו מכירים תהליכים של היווצרות יקומים ו/או מערכות של חוקי טבע. אם הצעות אלו הן האלטרנטיבה של "השכל הישר", או המדע, מול המסקנה ה"פרימיטיבית" והלא  מבוססת בדבר קיומו של בורא לעולם שלנו, אז דומני שקצת איבדנו כאן את הציר שאחראי על השכל ו/או היושר.

עד כאן ראינו שהניאו-דרוויניזם לא פורך את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. הוא לכל היותר עוסק בתיאור אופן פעולתו של הבורא, אבל לא בעצם קיומו. אולם מבט נוסף מראה שהניאו-דרוויניזם אפילו מחזק את הטיעון הזה. נשווה כעת בין שני סצנריוס: א. נוצר באופן חד פעמי ברגע אחד יקום שלם כמו שלנו. ב. יש מערכת של חוקי טבע, שמסונכרנים באופן כזה שכשמתחילים בנקודת חומר קטנה, הרי שבתהליך שמתחיל מהמפץ הגדול וממשיך דרך האביוגנזה (היווצרות השרשראות החלבוניות הראשונות) אנחנו מגיעים אל החיים כפי שאנחנו מכירים אותם כיום. כעת אשאל את הקורא הנבון: מי משתי האפשרויות הללו מצביעה ביתר עוצמה על קיומה של יד מכוונת? דומני שללא ספק השנייה. האפשרות הראשונה יכולה אולי בדוחק רב להתפרש כמקרה מוצלח. אבל קביעת מערכת חוקים שמוליכה את העולם בצורה ברורה לאורך כחמישה עשר מיליארדי שנים מנקודת חומר היישר למורכבויות ולחיים כפי שהם מוכרים לנו כיום, הדבר מעיד בעליל על יד מכוונת עם אינטליגנציה מרשימה מאד שיצרה את החוקים ששולטים על התהליך הזה. הם אלו שאחראים לכך שהתהליך האבולוציוני מגיע למצב הנוכחי שלו. נמצאנו למדים שככל שהמדרון העולה אל ההר הבלתי סביר הוא פחות תלול הראיה הפיזיקו-תיאולוגית רק מתחזקת. זו הטעות השלישית (ויש עוד רבות אחרות) של דוקינס וחבריו.

לסיום, אוסיף כאן הבהרה חשובה. ניתן לערער על הראיה הפיזיקו-תיאולוגית בדרכים נוספות (על אף שלהבנתי זוהי ראיה טובה מאד) שבהן לא נגעתי כאן. לדוגמה, גם אם נקבל את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, מה לאלוהים הפילוסופי שמוצג כאן (בורא, ואולי גם מנהל העולם) לאלוהים הדתי. ישנן גם טענות נוספות שמערערות בדרכים שונות על גופו של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. יש שיטענו שההסבר במונחי אלוהים אינו יכול להיחשב כהסבר (כי המושג אלוהים לא באמת מובן ומוכר לנו). אחרים יאמרו שהמסקנה בדבר קיומו של יוצר מתבקשת רק במצבים בהם ידוע לנו מניסיוננו שלדברים מהסוג בו אנו צופים אמור להיות יוצר (כמו שעון, או מטוס).[4] עוד יש הטוענים שאין שום דבר מיוחד בחיים כפי שהם מוכרים לנו כעת, ומערכות חוקים רבות אחרות היו יוצרות יצורים מורכבים מסוגים אחרים. כל אלו להבנתי הן טענות שגויות, אבל כאן לא אכנס אליהן מפני שמטרתי במאמר זה היתה לברר את תפקידו של הניאו-דרוויניזם בדיון הזה. המסקנה היא שהניאו-דרוויניזם אינו רלוונטי לדיון התיאולוגי בשום צורה שהיא. מי שלא מקבל את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית מסיבות אלה או אחרות, יכול היה לדחות אותה (בטעות, לדעתי) גם במאה העשירית. ומי שכן מקבל אותה, אמור רק להתחזק במסקנותיו בעידן שאחרי דרווין. התמודדות עם טענותיי במאמר זה לא אמורה להתבצע דרך מתקפות על הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. כדי לגבש עמדה ביחס  לדבריי, על הקורא לשאול את עצמו האם לדעתו הניאו-דרוויניזם משנה משהו לעניין זה. בכך ורק בכך עסקתי כאן.

[1] להרחבה, אני מפנה את הקורא לספרי, אלוהים משחק בקוביות – מה באמת אומרת לנו האבולוציה, ידיעות ספרים, 2011.

[2] התרגום לקוח מאתר "חופש", אולם אין לראות בכך משום המלצה על אתר זה. למיטב שיפוטי, לא הרבה אתרים מציגים כל כך הרבה טעויות לסמ"ר וכל כך מעט פתיחות מחשבתית, כפי שנמצא שם. ישנן הצגות מוצלחות הרבה יותר (גם אם שגויות לדעתי) של עמדות אתיאיסטיות.

[3] לעניין זה ניתן לראות גם בספרי, מדעי החופש, ידיעות ספרים 2013, בפרק השישי, בעיקר מעמ' 201 והלאה.

[4] ראה על כך בנספח האחרון של ספרי אלוהים משחק בקוביות.