משחק סכום אפס
נגיד שהילד שלי וחבר שלו נוסעים יחד, ובאמצע הדרך מגיעה אליי שמועה שהייתה תאונת דרכים ואחד הנוסעים נהרג. אם אני אומר שאני מקווה לשמוע שבני הוא הנוסע החי, זה בדיוק כמו להגיד אני מקווה לשמוע שהחבר מת? האם יש בזה בעיה מוסרית?
אתה שואל על התקווה או על האמירה שמבטאת אותה התקווה היא עניין טבעי, ולכן איני רואה מה יכול להיות פסול בה. האמירה רק מבטאת את התקווה הזאת. לכן גם זה לא בעיה מוסרית.
וברמה הלוגית איני מקבל את הטיעון שלך: אני יכול לשמוח שבני נותר בחיים, וזה לא אומר שאני שמח שהשני מת, למרות שאחד גורר את השני. נניח שמדינת ישראל קמה בזכות השואה. אם אני מגנה את השואה אני מגנה את הקמת המדינה? ואם אני שמח על הקמת המדינה אני שמח על השואה?
אגב, בגמרא בברכות "יהי רצון שלא יהיו אלה בני ביתי" הדיון נסוב על תפילה על לשעבר. לא עולה שם השאלה האם בכלל ראוי לרצות כך. אמנם זו לא ראיה הכרחית כי ייתכן שהדיון הוא רק בהלכות תפילה ולא בהלכות תקוות ודעות.
באותו נושא – אם נשאל אנשים מה הם מעדיפים: שימות קרוב שלהם, או שני אנשים אקראיים, אני משער שהרבה אנשים יבחרו באפשרות השניה. האם יש בבחירה הזאת בעיה מוסרית? הרי גם כאן מדובר בדבר טבעי
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer
