התייחסות לסרטוני הערוץ המיסיונרי iGod – תושב”ע ו”מזימות הרבנים”: הטיעונים – המשך רביעי

בס"ד

בחלק הקודם עסקנו באוסף הטיעונים בסרטון שנסמכים על היעדר עדויות קדומות לקיומה של תורה שבעל-פה. בחלק זה נעסוק באוסף הטיעונים שעוסקים בשאלת סמכות חכמים.

טיעון ו: המקור לסמכות חכמים

טענתם העקרונית של הדוברים בסרטון היא שאין בתורה שום מקור לסמכותם של הרבנים לקבוע את ההלכה בתחומיה השונים. לכל היותר ניתן למצוא בתורה מינוי של שופטים ושוטרים לאכוף את החוק, להגן על האנשים ולמנוע עוול.

כדי להבין את משמעות הטענה, עלינו להבחין בין ממסד משפטי לבין מוסד מחוקק. ממסד משפטי אוכף חוק קיים, אבל לא מייצר חוק חדש. הם טוענים בסרטון שבתורה אין למצוא שום סמכות לרבנים לתת הוראות ולקבוע מה עלינו לעשות. סמכות זאת קיימת רק לתורה שבכתב. חשוב להבין שלטענתם אין לחכמים סמכות לחוקק (כלומר ליצור הלכות דרבנן) אבל גם לא לפרש ולדרוש (כלומר ליצור הלכות דאורייתא). הם רק אוכפים את החוק כחלק מהממסד המשפטי של עם ישראל, אבל לא יכולים לעצב את המערכת הזאת (הן בחקיקה והן בפרשנות).

הדוברים מוסיפים שחז"ל כחלק מהקונספירציה שמטרתה לזכות בשליטה עלינו וליצור תלות של כולנו בהם, הציגו מצג שווא כאילו יש בתורה מקור לסמכותם לחוקק ולפרש את התורה. המקורות בתורה שנדונים בסרטון הם הבאים:

א. שמות כג, ב:

לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת:

לטענת חז"ל במסכת סנהדרין לקחו את שלוש המילים "תהיה אחרי רבים", הוציאו אותן מהקשרן, התעלמו מה"לא" שמופיע לפניהן, וקבעו שיש חובה על כולנו ללכת אחרי רבים (=רוב החכמים). בעוד שפשט הפסוק הוא לא להיסחף אחרי רבים להרע (כנראה בכלל בלי קשר לדיינים ובית דין).

ב. הפסוקים בדברים פרק יז:

(ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: (ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: (י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: (יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר  יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: (יב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל  הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל: (יג) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד:

מכאן רואים שתפקיד בית הדין הוא רק לפתור סכסוכים, כלומר לשפוט בין אנשים ולעשות צדק. חז"ל במסגרת הקונספירציה שלהם למדו מהביטויים "לא תסור ימין ושמאל" ו"ככל אשר יורוך" שיש לחכמים סמכות לקבוע הלכות ולנו חובה לציית להם. מכאן הם ביססו את סמכותם לחוקק ולפרש ולדרוש את התורה. אבל האמת היא שהפסוקים רק אומרים שיש חובה לציית לבית הדין כשהם מכריעים את הדין ומיישבים סכסוך בין אנשים. אין לראות בהם מקור שנותן סמכות לחכמים לקבוע לנו כיצד לחיות (לחוקק).

הטעויות בטיעון ו: הדיון במקור ב

השאלה הראשונה שעולה לאור הצעותיהם היא מהו החוק שאותו הדיינים אוכפים? אם רק התורה שבכתב קובעת את החוק, אז על פי מה הם שופטים את האנשים? הרי מה שכתוב בתורה הוא דברים מאד כלליים, שאסור לגנוב, להזיק, לרצוח וכדומה. אבל מה נקרא גניבה או רצח ומתי המזיק חייב  לשלם, כל זה לא כתוב בתורה. אם אין להם סמכות לפרש את המושגים והעקרונות הללו, קשה לראות כיצד הם ישפטו את העם. חשבו על שופט שיושב בדין במדינת ישראל, ואין לו סמכות לפרש את ספר החוקים. האם הוא יוכל לשפוט מישהו? זוהי תפיסה פוזיטיביסטית של המשפט, שרואה את השופט כסוג של מחשב לוגי שגוזר מסקנות מהחוק החרות (החוק שחוקקה הכנסת). אבל תשאלו כל משפטן מתחיל והוא יאמר לכם שהדבר בלתי אפשרי. אין פסיקה אחת ללא פרשנות של החוק. אם אין לדיינים סמכות לפרש את החוק הם לא יכולים לתפקד כדיינים.

טוב, אולי יש להם סמכות לפרש את החוק כראות עיניהם, בלי תורה שבעל-פה? בהחלט ייתכן, אבל כאן איננו עוסקים בקיומה של תורה שבעל-פה. בזה עסקנו בחלקים הקודמים. כאן אנחנו עוסקים בשאלה האם הרבנים לקחו לעצמם סמכויות שלא ניתנו להם.

אפשר לחשוב על עוד תירוץ, שהסמכות לפרש את התורה ניתנה להם רק ביחס לסכסוכים בין אנשים, כלומר רק ביחס לחלק המשפטי של ההלכה שבתורה ולא ביחס לשאר חלקיה (כמו הלכות שבת, מאכלות אסורות וכל שאר החלק ה"דתי" של ההלכה). אבל זה לא מובן. מדוע שתהיה להם סמכות לפרש רק חלק אחד בתורה ולא את שאר החלקים. הרי גם ביחס לשאר החלקים יכולים להתעורר קשיים ובעיות, למשל: מה נקרא אוכל כשר? מתי כבדנו הורים כראוי? מתי מחלל שבת או עובד עבודה זרה חייבים מיתה? הרי התורה עצמה גוזרת מיתה ועונשים אחרים על כמה עבירות. מי אמור לבצע את העונש? כנראה בית הדין. כיצד הוא יידע את מי להעניש ועל מה, אם אין לו סמכות לפרש את הלכות שבת, או הלכות עבודה זרה?

מעניין לציין שהפסוקים הקודמים בפרק יז בדברים עוסקים בדיוק בזה:

(ב) כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ: (ג) וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא  צִוִּיתִי: (ד) וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל: (ה) וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ: (ו) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד: (ז) יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:

כל אלו הן הוראות לדיינים ולבית הדין להוציא להורג עובדי עבודה זרה. התורה גם קובעת את דיני סדר הדין והראיות שלפיהם יש לפעול. היעלה על הדעת שלדיינים אין סמכות לפרש את הלכות עבודה זרה? כיצד יידעו את מי להוציא להורג ועל מה? וכך לגבי מקלל אביו ואמו, מחלל שבת, אוכל חלק מהמאכלות האסורים. כל אלו חייבים עונשי מיתה או עונשים אחרים, והדיינים הם שצריכים לבצע את העונשים הללו. אזכיר שוב שמיד אחרי הפסוקים הללו מופיעים הפסוקים שמובאים למעלה על סמכות חכמים.

נתבונן כעת בתחילת הפרשה היסודית הזאת. מהם הנושאים שבהם אנחנו אמורים לעלות לבית הדין? בין דם לדם ובין דין לדין ונגע לנגע, ודברי ריבות. "דברי ריבות" ו"בין דין לדין" בהחלט יכול להתפרש כהצעתם של המיסיונרים בסרטון. מדובר על פתרון סכסוכים בין אנשים. אבל מהו "בין נגע לנגע"? זה לכאורה מדבר על הלכות נגעים, כלומר טומאה וטהרה (צרעת). אם כן, בפסוקים הללו מדובר על סמכות לפסוק בשאלות לא משפטיות בעליל ולפרש את הפרשיות בתורה שעוסקות בהן. ומהו "בין דם לדם"? רש"י מביא את מדרש חז"ל שמדובר בין דם טמא לטהור. כאן באתר היה מי שרצה לפרש שגם ביטויים אלו עוסקים בסכסוכים, כאשר נגע מתפרש לפעמים במקרא כפגיעה והדם הוא שום חבלה או רצח. אבל פירוש זה הוא קשה, לא רק ברובד המילולי-לשוני. הכפילויות בפסוק לא ברורות. למה לחזור על אותו דבר בארבע מילים שונות: "בין דם לדם", "בין דין לדין", בין נגע לנגע", "דברי ריבות בשעריך"? האם כל אלו הם ביטויים בעלי אותה משמעות? לא סביר. לכן סביר מאד לפרש אותם אחרת. כאן אפילו לא הייתי  קורא לפירוש כזה דרש. זהו הפשט.

אבל מעל הכל, חשבו כיצד מתחילה הפרשה: "כי יפלא ממך דבר… וקמת ועלית אל המקום". אנחנו אמורים לעלות לבית הדין כאשר נפלא מאיתנו דבר. מה משמעותו של הביטוי "כי יפלא"? התרגום המילולי (ראה רש"י שם) הוא שהדבר מכוסה מאיתנו. כלומר כשיש משהו שלא ידוע לנו אנחנו נקראים לעלות לבית הדין ולשאול. אבל אם בית הדין רק פותר סכסוכים, אז העלייה אליו אינה תוצאה של מבוכה הלכתית או חוסר ידע. הפסוק הזה אומר בפירוש שאנחנו לא עולים לבית הדין רק כשאנחנו נזקקים לו בפתרון סכסוך, אלא לשאול שאלות בהלכה. התחומים ההלכתיים יכולים להיות גם תחומים משפטיים (דברי ריבות) וגם תחומים הלכתיים שונים. לשיטת הדוברים בסרטון הביטוי "כי ייפלא" ממש לא מובן. הפסוק אומר לנו שתפקיד החכמים וסמכותם הוא לענות לשאלות בהלכה ולקבוע מהי ההלכה המחייבת.

בואו נראה הלאה. בהמשך הפסוקים התורה מטילה עונש מוות על מי שלא מציית לדיינים. האם סביר שראובן שחויב לשלם 100 ש"ח לשמעון ולא ציית לדיינים חייב עונש מוות? שישלחו שוטרים ויגבו ממנו את הכסף. הרי זה גופא מה שלמדנו בסרטון, שממנים שופטים כדי לקבוע את הכרעת הדין בסכסוך ואת השוטרים כדי לאכוף זאת. חז"ל הבינו שמדובר בזקן ממרה, כלומר במי שחולק הלכתית על הוראת הסנהדרין. ושוב רואים שהפסוקים הללו עוסקים בשאלות של פרשנות והכרעת הלכה, ולא רק בפתרון סכסוכים בין אנשים.

הטעויות בטיעון ו: הדיון במקור א

עד כאן עסקנו במקור ב. אבל גם הדיון שלהם במקור א הוא לא פחות בעייתי. ראשית, לא מצאתי בעוניי את הדרשה במסכת סנהדרין שלוקחת את שלושת המילים "תהיה אחרי רבים" ומוציאה אותם מהקשרם (ומתעלמת מהמילה "לא" שלפניהן). ספק בעיניי אם יש דרשה כזאת (משום מה בסרטון סטו מדרכם ולא הביאו כאן את הציטוט). הגמרא לומדת את דין הליכה אחר הרוב דווקא מהמילים שמסיימות את הפסוק "אחרי רבים להטות" (ראה חולין יא). מעבר לזה, אם אין ללכת אחרי הרוב לרעות, מכלל זה ניתן ללמוד שבדרך כלל אכן צריך ללכת אחרי הרוב. ובאמת הגמרא (סנהדרין ב ע"א) דורשת: "ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעת שומע אני שאהיה עמהם לטובה". אם כך, בהחלט יש כאן מקור להליכה אחרי הרוב. יתר על כן, הביטוי "אחרי רבים להטות" מתפרש כהטיית דין, כלומר שמדובר כאן בדיינים והפסוק מורה לנו ללכת אחרי רוב הדיינים (אלא אם הם מטים את הדין כמובן).

הדובר בסרטון מסביר לנו שמהפסוקים הללו למדנו שיש חובה ללכת אחרי הרבנים בעיוורון וללא ביקורת, ורואה בזה ביטוי לקונספירציה שנובעת מתאוות כוח ושררה. מניין הוא הוציא את העיוורון וחוסר הביקורת? הדברים כנראה שאובים מהדרשה בספרי על הפסוק הזה:

ואפילו נראין בעיניך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל שמע להם.

לכאורה מתוארת כאן סמכות מוחלטת שקיימת גם כשהם טועים. אבל הניסוח הוא שזה "נראה בעיניך" שהם טועים, כלומר יש מקום לפרש זאת כאזהרה שלא להיות פזיזים ולסור מפסק הסנהדרין רק כי נראה לנו שהם טועים (פשוט מפני שסביר שבמצב כזה שכל גדולי חכמי התורה חושבים בצורה אחת ואתה סבור אחרת כנראה אתה זה שטעה).

והנה בירושלמי הוריות פ"א ה"א אנחנו מוצאים:

יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין תשמע להם, ת"ל ימין ושמאל, כשיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל

כאן כבר ברור שאין לחכמים סמכות מלאה. המסקנה היא שמה שכתוב כאן הוא דווקא סייג על סמכות חכמים. חז"ל עצמם שוכחים משום מה את תאוות הכוח והשררה שלהם ואת מטרת כל הקונספירציה, ומסבירים לנו ההדיוטות שסמכותם שלהם אינה מלאה. הם אומרים לנו ברוב "טיפשותם" שגם סנהדרין לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, ובמקום שברור שהם טועים אין להם סמכות ואין חובה לשמוע להם. יתר על כן, הגמרא בהוריות ב ע"ב כותבת בפירוש שאין חובה לציית לחכמים כשהם טועים, ומגדירה את מי שחושב שיש חובה כזאת כ"טועה במצווה לשמוע לדברי חכמים" (!). אז היכן רדיפת הכוח והסמכות המומצאת של הרבנים הרשעים שלנו?

סיום  הסרטון: פסגה דמגוגית

בסוף הסרטון הם מסכמים: אם אין תושבע"פ אין הלכה רבנית ואין צורך ברבנים. ואם אין צורך ברבנים יש אלפי אנשים ללא כוח וסמכות ומשכורות. תעשייה שכולנו מגלגלים אליה מיליארדי שקלים תבוטל.

זהו רמז עבה כמובן לימינו, שמקובל להציג את הרבנים כמיליונרים שעושקים את ממון הציבור. אני שותף לחלק מהביקורת על הרבנות בימינו, אבל הרבנות הראשית היא מוסד מסואב שפועל בחסות ובתמיכת השלטון החילוני. ואכן יש גם "רבנים" מושחתים אחרים (שבדרך כל אינם רבנים, ורחוקים מתורה ומידע תורני שנות אור. הם "מונו" לרבנים על ידי בורים שקונים את הלוקשים שלהם). אבל מכאן להוציא לעז על כלל הרבנים בימינו זהו עיוות וסילוף של המציאות. רבים מהם חיים בצניעות ובצמצום, ולא מבקשים שררה על אף אחד. וגם אם זה כן היה נכון לכל רבני ימינו, מה למצב בימינו ולחז"ל או לרבנים של תחילת תורה שבעל-פה? מה לזה ולרבנים לכל אורך הדורות שחיו בעוני ושירתו את קהילתם נאמנה? וכי הרבנים היו בדרך כלל האנשים האמידים בקהילה? האם סביר שכל הקונספירציה הזאת נעשתה בשביל כסף, כאשר כמעט בכל עבודה אחרת האנשים חיים ברמה כלכלית טובה יותר? האם סביר שהקונספירציה הזאת נעשתה על ידי חז"ל כדי שאחרי אלפיים שנה יהיו רבנים שהם לא הכירו ולא חלמו עליהם שירוויחו מזה כסף? באתר כבר הערתי על הקונספירציות העל-זמניות נוסח זו שעולות מדברי המיסיונרים בסרטון. זהו לא יותר מעוד ניסיון דמגוגי לרכב על גלי השנאה לרבנים בימינו כדי לקדם טענות על אנשים שונים לחלוטין בתקופה אחרת לגמרי בלי בדל הוכחה. באין טיעונים פונים לדמגוגיה.

כדאי לזכור בדיון הזה שחז"ל עצמם קבעו את ההלכה שאוסרת לקחת כסף על לימוד תורה ופסיקת הלכה והכרעת דין. כך אומרת המשנה בבכורות כט ע"א:

הנוטל שכרו לדון דיניו בטילים להעיד עדותיו בטילין להזות ולקדש מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה אם היה כהן מטמאהו מתרומתו מאכילו ומשקו וסכו ואם היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל.

וכן הגמרא בנדרים לז ע"א:

דכתיב ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם וכתיב ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם.

הדברים נפסקו להלכה בכל ספרי ההלכה (רמב"ם ושולחן ערוך ועוד).[1]

שוב הרבנים ה"טיפשים" שלנו "שכחו", משום מה, את מטרתם היסודית ואת הקונספירציה שהם מקדמים כל חייהם. עד שכבר השיגו את המעמד, השררה והכוח, הם מונעים מעצמם את הפירות. את הכסף שיכלו לקבל הם אוסרים לקחת. למעלה ראינו שאפילו על הסמכות שנטלו לעצמם בכוח הזרוע ובשקרים והמצאות הם בסוף מוותרים. אז הם מורידים באופן שיטתי במו ידיהם לאבדון את כל פירותיה של הקונספירציה שהם עצמם יזמו וביצעו. בסופו של דבר הם לא מותירים לעצמם לא סמכות ולא כסף, אז בשביל מה היה כל זה? ממש מוזר, לא?

המשך לחלק הבא (סיכום).

[1] ראה סקירה בשו"ת חבל נחלתו ח"ב סי' נד (מופיע גם ברשת כאן).