על היחס לטקסטים קנוניים

שלום רב
אינני יודע האם יש בידך זמן מיותר אם לאו ולכן אבקש בדרך קצרה ובדרך ארוכה מעט.
אשמח בידע בנושא הבא.
התומים קיצור תקפו כהן קכד' או קמד' אינני זוכר בדיוק אומר שלמרות ש"אין ספק" שהשו"ע והרמ"א לא התכוונו לכל מה שפי' אחריהם בדבריהם מ"מ הכל מאת ה' עליהם השכיל וכו' וכו' ויש מקום לתי' אף שאינם כוונת הכותב.
האם יש מקורות נוספים לכגון זה על המשנה הגמ' או הרמב"ם או אחרים… שגם עליהם עשו אוקימתות ותי' תי' שבלשון המעטה לא נראה שלזה התכוונו…
האם מצינו שמישהו ידע שהרמב"ם באיגרות חזר בו או פי' דבריו באופן מסוים ופי' בכל זאת את דבריו שלא ע"פ מה שפי' הוא עצמו מתוך אמירה אני מפרש את הספר ואינני מתעניין במה שכתב (הוא עצמו) באיגרת או משהו כזה (שמעתי ממישהו שיש כזה בפמ"ג שחזר בו באיגרת ואעפ"כ מתייחסים למה שכתוב בספר משום שמקבלים את הספר ולא את האיש).
ובאופן ארוך מעט בדיון ההלכתי בכל מקום שיש "קבלו עליהו" (כלשון הכס"מ הל' ממרים) יהיה צורך מידי בפרשנות 'מרחיבה' שהרי כיוון שאתה מחויב לטקסט ויש לך שאלות (בין מסברה בין מסתירות פנימיות ובין מסתירות ממקורות קדומים) כיוון שאינך יכול למחוק את הטקסט ואינך מדבר עם הכותב עצמו אתה נאלץ ליישב בדרכים מחודשות שלא לומר ממוצאות…
וזה הפשר בדברי התומים שאמר תחילה שאין לומר קי"ל כנגד השו"ע והרמ"א ומיד המשיך וכתב שהכל מאת ה' עליהם השכיל משום שברגע שקבע שמקבלים את השו"ע ורמ"א ולא דוחים אותם אפי' מחמת קו' וסתירות אלא בוחרים לקבל אותם ומתוך כך להתחייב לומר תי' באשר הם מתעוררת השאלה מה המשמעות של הדיון עליהם האם הם באמת חשבו על כל מה שתי' בהם וכיוון שהתומים אומר באומץ שוודאי שלא, הוא נאלץ לשרבב את הקב"ה לתוך הדיון ההלכתי… ראיתי בהערות שם שגם החת"ס אומר כזאת על השו"ע רציתי מקורות כאלו על ספרים קדומים כגון משנה גמ' ורמב"ם.
לפי המתבאר בדברי נמצא תופעה כזו רק בספרים שהם קנוניים קודיפיקטוריים (מקווה שכתבתי נכון) כגון רמב"ם ושו"ע ופחות בספרים פרשניים ששם מי שלא נראה בפי' הסוגיה ידחה מפני דעה אחרת שנראית נכונה יותר ולא יתעורר צורך ליישב את הדעה שנראית לא נכונה.
בכל מקרה פתח פיך בעניין בבקשה