אינטואיציה ואמונה
האם הטיעון "אלוקים קיים" יכול להיות שווה ערך לטיעון "אני חושב משמע אני קיים"? בסופו של דבר שניהם מבוססים על הנחות אינטואיטיביות, אם נניח שלאדם הממוצע יש תחושה מסוימת של בריאה, אם זה מבחינה מוסרית, צמאון למשהו "מעבר" ועוד כהנא וכהנא סיבות של האדם להניח שישנו אל שברא אותו עם תכלית, האם ניתן להגדיר בפשטות "אני חושב (קרי מרגיש אינטואיטיבית) שאלוקים קיים משמע הוא קיים", הרי הרב סובר שיש מקום אובייקטיבי לאינטואיציות שלנו, אני לדוג' מרגיש בתוכי שבערך באותה מידה שאני קיים, אני בטוח שיש לי ולכל העולם תכלית, וישנו מוסר מוחלט, בקיצור שישנו בורא מכוון לעולם. האם הטיעון הזה לקוי?
מה אגיד לאדם שאינו מרגיש זאת? תתבונן סביבך! מבחינתי הוא כמו אדם שמטיל ספק בקיומו (אולי אחוז המשוגעים האלה שווה ערך איסטים)
בברכה רבה, י',
תודה רבה ויום טוב!
הטיעון "אני חושב משמע אני קיים" אינו טענת אינטואיציה אלא הוכחה לוגית. ההנחה שאני לא קיים מובילה לסתירה. לזה לפחות הוא מתיימר, וכמובן שיש עליו ביקורות.
ככלל, כל טיעון רגיל מתבסס על הנחות שמקורן בד"כ באינטואיציה. הטיעון שהעלית ממש לא לקוי. מי שלא מרגיש זאת – אין לך מה לומר לו במישור שאותו תיארת. לכל היותר אתה יכול לנסות להוכיח לו את קיום האלוקים בשיטות שונות (ראה במחברות כאן באתר), או להביא אותו בצורות שונות לחוש כך (זה התחום הקרוי רטוריקה. והזיהוי שלו עם דמגוגיה הוא דמגוגי מאד כמובן).
תודה על התשובה הרב!
בהמשך לשאלתי, מהי ההנחה האינטואיטיבית של טיעון הקוגיטו?
האם דקארט בעצמו לא נדחק לומר שהמשפט עצמו הוא בעצם אינטואיציה פנימית עקב קושיות לוגיות?
ובהמשך לשאלת האלוקים, הרב הציג שתי דרכים להגיע לאמונה בשביל אדם שלא מרגיש את אותה חוויה שהרגשתי, 1.שיפנה לראיות שכליות 2. שאנסה להסביר לו שגם הוא חש באותן תחושות, הוא פשוט לא קורא להן "אלוקים"( בהתאם לחלומו של הכוזרי)
האם הדרך הראשונה לא לוקה בחסר, הרי הוכחות לוגיות נתונות בסיכון מתמיד?
מהי הסיבה שהרב מאמין באלוקים?
תודה רבה!
י' שלום.
כפי שהסברתי, אין הנחה ביסוד הקוגיטו. זו מהות הטיעון שהוא מגיע למסקנה הכרחית מתוך עצמה בלי הנחות.
לא הבנתי את שאלת הסיכון.
לגבי ראיותיי לאמונה, ראה בחמש מחברותיי באתר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer