הראיה הקוסמולוגית רמבמיסטית
שלום הרב,
לא מזמן הרב העלה לכאן סרטון של מישהו שטען מכך שהעצמים הקונטינגנטיים נשארים בקיומם ולא נעלמים הם זקוקים למהווה. אחד מההתקפות של הרב לטיעון הזה הוא שהוא תופס את הקיום כתכונה אך כבר עמדו בראיה האונטולוגית שקיום איננו תכונה.
ראיתי שהיה אשכול כאן באתר שהוא התייחס למישהו ששאל אותו על כך וכתב כך:
ב. יש טעמים פילוסופים שמראים שקיום הוא תכונה אך דורשים אריכות ולא אכנס לכך. בכל מקרה, זו היתפסות למילים. השאלה כאן היא האם מאפיין או היבט כלשהו בדבר נובע ממהותו, ולא משנה איך נקרא לו (תכונה, עקרון, עניין וכד’). ברגע שלא, השכל מחפש סיבה. כשמהות כלשהי יכולה או לא יכולה להיות x מתקבל חוסר הכרח לוגי בקישור בינה לבין x (במקרה שלנו, קיום) וזה מה שמחייב את ההכרח הסיבתי. עניין כלשהו, ולא משנה השם, שמצטרף באקראי לדבר ואינו נגזר ממנו בהכרח. אילו מצב כזה לא היה מצריך סיבה היה מתקבל עולם אי רציונלי לפחות באותה מידה כמו לגבי כל תכונה קונטינגנטית נעדרת-סיבה אחרת.
האם הרב את הטענה הזאת? ואם כך למעשה נופלות כל הביקורות של הרב על הטענות בסרטון. (פרט לטענה על רגרסיה אינסופית ואלוהים כיחיד ושלם וכד' וכד').
קיום אינו תכונה. אני לא מבין את שאלתך. אתה שואל האם עניתי על טענתו ש"קיום הוא תכונה ואין כאן מקום להאריך"? כשתהיה כאן טענה אוכל לענות עליה.
הוא טוען שאף מי שאומר שקיום איננו תכונה זה לא ימנע ממנו לקבל את הראיה הזאת. כך שרציתי לשאול האם אתה מקבל את הדברים, וחושב שאף שקיום איננו תכונה בכל זאת סביר לקבל את הראיה הזאת.
אני יעתיק את המשפט שלאחר מה שציטטת:
"בכל מקרה, זו היתפסות למילים. השאלה כאן היא האם מאפיין או היבט כלשהו בדבר נובע ממהותו, ולא משנה איך נקרא לו (תכונה, עקרון, עניין וכד’). ברגע שלא, השכל מחפש סיבה. כשמהות כלשהי יכולה או לא יכולה להיות x מתקבל חוסר הכרח לוגי בקישור בינה לבין x (במקרה שלנו, קיום) וזה מה שמחייב את ההכרח הסיבתי. עניין כלשהו, ולא משנה השם, שמצטרף באקראי לדבר ואינו נגזר ממנו בהכרח. אילו מצב כזה לא היה מצריך סיבה היה מתקבל עולם אי רציונלי לפחות באותה מידה כמו לגבי כל תכונה קונטינגנטית נעדרת-סיבה אחרת. "
? אז הרב מקבל זאת
לא. הסברתי בערעורי עליו. אין לי זמן כעת להיכנס שוב לפרטי הטיעונים. קיום לא נובע ממהות של דבר. זה משפט חסר מובן )ע"ע ראיה אונטולוגית(
זאת הייתה טענת קאנט. אבל כפי שכמה פילוסופים תאיסטים במאה העשרים העירו, גם אם נאמר שאין מובן לזהות בין מהות דבר לבין קיומו, עדיין אין סיבה לומר זאת על זהות בין מהות דבר לבין *קיום הכרחי*.
*אם* אלוהים קיים *אז* הוא כזה שקיים בהכרח, שלא יתכן שלא היה קיים ( = שקיים בכל העולמות האפשריים). זהו משפט בהחלט מובן, ואף מובן מאליו. מי שסבור שהוא אינו מבין אותו אינו יכול להשתמש באותו מובן שבו מאמין סטנדרטי משתמש כשהוא מדבר על אלוהים.
וכעת חוזרת השאלה אם הוא קיים. לתלות דברים במהות זה ניסוח מעורפל. אני מעדיף לדבר על הגדרה )כי אין מהות לדבר לא קיים). אתה חוזר שוב לראיה האונטולוגית
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer