רוע טבע האדם והאל

שלום.
המקרא מרמז שהאל ברא אותנו פגומים – "יצר לב האדם רע מנעריו" (בראשית ח), "כי אין אדם אשר לא יחטא" (מל"א ח, דה"ב ו), "לא יצדק לפניך כל חי" (תהילים קמג), "כי אדם אין צדיק בארץ אשר לא יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז). פרויד מסכם את זה בחיבורו 'תרבות בלא נחת': "האדם איננו בריה ענוגה הזקוקה לאהבה, המסוגלת לכל היותר להתגונן בעת שתוקפים אותה. בין הדחפים בהן ניחן הוא רשאי למנות גם מידה נכבדה של נטייה לתוקפנות. לפיכך אין הזולת לדידו רק עזר פוטנציאלי ומושא מיני, כי אם גם פיתוי להשביע את תוקפנותו, לנצל בלא גמול את כוח העבודה שלו, להשתמש בו באופן מיני ללא הסכמתו, להשתלט על רכושו, להשפילו, להסב לו כאב, לענותו ולהורגו. אדם לאדם זאב. לנוכח כל ניסיונות החיים וההיסטוריה, מי ימצא עוז בנפשו לכפור בקביעה זו?" 

א'. מדוע האל ברא את טבעו כך, האם בשביל שתהיה לו תואנה להתנכל לו ולהתעלל בו ולהשמידו פעם אחר פעם – כמו שאנחנו רואים לאורך כל התנ"ך? על מי יש לו להלין על מעשי ידיו? 
ב'. מדוע להשמיד ולא לתקן? 
ג'. האומנם לא חשב עד הסוף כשברא את העולם? 
ד'. אתה טוען שלא האל מעולל רע – אלא האדם. אם האדם הוא ברייה של האל והאל ברא אותו כך, מה טענת פה בעצם? 
ה'. לאורך כל התנ"ך רואים את אכזריותו וקפרזיותו של האל, האם זה לא הוכחה מספיקה למאמין? (מה גם שלי הספיק דבר 'קטן' כמו מיתת השרפה שבאה בציוויו לנתק אתו כל קשר).