מצפון ומוסר
לדעתך אפשר להיות מוסרי בלי מצפון? אפשר לשכנע אדם בלי מצפון (למשל פסיכופת) לקיים את כללי המוסר, ולא מתוך האינטרסים שלו?
זו שאלה מעניינת, והיא עלתה בראשי כשקראתי את הספר נפלאות התבונה על נאש. הלה היה מתמטיקאי פרנואיד שדמיין שרודפים אותו, ובסוף חייו למד לחיות עם הדמיונות המוחשיים הללו ולהתעלם מהם כי כל מי שסביבו אמר לו שמדובר בדמיון. זו דילמה בלתי אפשרית, שכן חווייתית הוא כמובן היה משוכנע שכולם טועים, אבל נראה שהוא הבין אינטלקטואלית שהם צודקים ולכן כפה על עצמו לחיות לשיטתם נגד חווייתו. השאלה האם ייתכן לשכנע אדם ללא מצפון שחסר לו משהו ושבעצם באמת לא בסדר לפעול כך או אחרת נגד חווייתו.
שאלה מעניינת נוספת האם נכון להתייחס לאדם כזה כאדם לא מוסרי, כלומר האם מוסריות יכולה להיקבע היפותטית (מה הוא היה עושה אם היה לו מצפון, בהנחה שיש בו משהו כזה שרק לא בא לידי ביטוי במצב העכשווי).
יש סיבה למה הרב לא עונה לשאלה הזו:
https://mikyab.net/שות/אתחלתא-דגאולה/
ראיתי סרטון ממש מעניין על פסיכופת שהפך לנוצרי אדוק ונזכרתי בשאלה הזאת. להנאתכם:
https://youtu.be/DakEcY7Z5GU
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer