אינטואיציה ורצון

בנוגע לשיטה שטוענת כי אין רצון חופשי:
אם אני ממשיך לדבוק בשיטה זו, גם האינטואיציה שאנו רואים מה שאנו רואים, היא אינה אלא אשליה, שכן אע"פ שבמחקרים ניתן לחקור את העין ופעילותה, לא ניתן להוכיח שמה שהעין מבצעת משקף לתודעה. וגם אם נבצע מעשים עם גופנו (כמו הרמת יד) שיציגו 'הוכחה' למה שאנו רואים, זה לא מוכיח שמה שאנו רואים זה לא אשליה.
האשליה עלולה לעכל (באופן לא מודע) את המתרחש ולבטא זאת במה שקרוי "לראות". וליצור אשליה שאנו רואים מהעיניים. (נשמע כמו קונספירציה, צריך לציין)
ולמרות זאת, אינטואיטיבית הכל מוביל לזה שהעין משקפת לתודעתנו. (כי איך אפשר להוכיח אחרת? ומה נפיק מהוכחה אחרת.)
אגב, גם לבדוק את הראיה (על ידי תצפית, שכלולה רק בראיה) תהיה סתירתית אם נראה כי הראיה שלנו לא משקפת אמת. (איך אפשר להסיק שמה שראינו בתצפית, אינו אלא תעתוע? ואם נניח כי אינו תעתוע, אולי התוצאה היא עצמה תעתוע?)
גם אם בדיקה כזו תסתמך על שמיעה, אולי גם השמיעה שלנו מתעתעת בנו?
ובעצם, לא מובטח שגם הכלים שיצרנו כדי לבדוק את הראיה, לא עברו תעתוע הם עצמם. (התוצאה כופרת בנסיבותיה)
ואולי זה בעצם מה שקורה עם שאלת הרצון החופשי?
רק שבשאלת הרצון החופשי, יש עוד יותר מתח עקב עקרון הסיבתיות.
(אגב, קראתי בעבר שחיזוי לא נוגד רצון חופשי.)
כמובן, כל זה בהנחה שבחירה דומה לראיה מבחינת מעמדה האינטואיטיבי.
האם זה בערך כוונת חלק מדבריך בנוגע לרצון החופשי?
והאם לדעתך חיזוי לא נוגד רצון חופשי?
תודה